קולפוסקופיה
היעלמות נגיף הפפילומה האנושי לאחר טיפול בצוואר הרחם עקב שינויים טרום ממאירים
ד"ר יניב פרזון,
פרופ' יעקב בורנשטיין
האגף לבריאות האישה, בית החולים לגליל המערבי, נהריה; הטכניון – הפקולטה לרפואה ע"ש רפפורט, חיפה
מטרות המחקר
נגיף הפפילומה האנושי (HPV) הנו הגורם הזיהומי הנגיפי השכיח ביותר המועבר במגע מיני, ושכיחותו גבוהה ביותר בנשים צעירות הפעילות מינית. במרבית המקרים החשיפה לנגיף גורמת לזיהום זמני וחולף, אולם במקרים של זיהום מתמיד על ידי זני נגיף פפילומה בעלי סיכון גבוה, חשופות הנשים להתפתחות מצבים טרום-ממאירים בצוואר הרחם. טיפולים מקובלים לשינויים טרום ממאירים מדרגה 2 או 3 בצוואר הרחם הם: הקפאה , צריבה על ידי לייזר וכריתת לולאה חשמלית של הנגעים כדי למנוע סרטן צוואר הרחם.
לעתים עלולה להופיע הישנות של הנגעים אחרי הטיפול, ולכן יש להמשיך במעקב אחרי הטיפול. המחקר הנוכחי בא לאמוד את שיעור היעלמות נגיף הפפילומה לאחר טיפול בשינויים טרום-ממאירים בצוואר הרחם.
שיטות
למחקר צורפו נשים שפנו למרפאת צוואר הרחם בין 2007-2001, לאחר שאובחן אצלן מצב טרום ממאיר מדרגה גבוהה, או מצב טרום ממאיר מדרגה נמוכה אך לתקופה ממושכת (12 חודשים ויותר), והן נזקקו לטיפול באמצעות כריתת לולאה או באמצעות צריבה על ידי לייזר. מהמטופלות נאספו דגימות ציטולוגיה, ממצאים היסטולוגיים מביופסיות שנלקחו בעת ביצוע בדיקה קולפוסקופית ודגימות HPV-DNA ל-37 גנוטיפים שונים. דגימות אלה נלקחו לפני הטיפול ובביקורות השגרה שלאחר הטיפול.
תוצאות
מתוך 1,649 נשים שהתאימו בתחילת המחקר, נכללו 1,207 (73%) בחישובים הסופיים. ל-96% מהן (n=1,159) היו שלושה או יותר ביקורים לאחר הטיפול. 45% מהנשים עברו טיפול על ידי צריבה בלייזר ו-55% עברו טיפול על ידי כריתת לולאה. שכיחות הנשים שלהן DNA- HPV בזמן הטיפול ובביקורים שלאחר הטיפול הייתה 84%, 53% (6.3 חודשים בממוצע לאחר הטיפול), 44% (15.7 חודשים בממוצע לאחר הטיפול) ו-45% (24.3 חודשים בממוצע לאחר הטיפול). זמן החציון להיעלמות הנגיף היה שישה חודשים בקירוב לזן
HPV-16 (n=387) או לזן HPV-18 (n=96), ללא קשר לאיתור זנים אחרים במקביל. בממוצע, היעלמות נוכחות הזנים HPV-16 ו-HPV-18 הייתה מהירה יותר מאשר זנים אחרים. ממצא זה נותר בעינו גם לאחר התאמה לפי גיל, לפי ממצאים היסטולוגיים לפני הפעולה, לפי מספר התוצאות ההיסטולוגיות טרם הטיפול ולפי סוג הטיפול.
מסקנות
הזמן שלקח לנגיפים HPV-16 ו-HPV-18 להיעלם היה דומה בשני הזנים, אך קצר בהשוואה להיעלמות הזנים האחרים.
דיון
קיימת מחלוקת בין המומחים לצוואר הרחם מה מקום בדיקת HPV-DNA בבירור נגעים בצוואר הרחם. מאחר שהבדיקה אינה זולה, יש חשיבות למידת הניבוי של הבדיקה. בהולנד הוכנסה הבדיקה כבדיקת סריקה. בפרוטוקולי הטיפול של החברה האמריקאית לקולפוסקופיה מומלץ לבצע את הבדיקה בעת בירור של Ascus. הפעם נבדקת מידת המהימנות של הבדיקה במעקב אחרי טיפול כסמן לאפשרות של הישנות. למעקב זה יש חשיבות, שכן לעתים אחרי טיפול מתהווה עיוות של צוואר הרחם, ובדיקות הקולפוסקופיה והפאפ אינן מהימנות. המחקר הנוכחי הנו מחקר פרוספקטיבי וכולל קבוצת נבדקות גדולה, ומעריך את קצב היעלמות נגיף הפפילומה (מזנים שונים) לאחר טיפול בשינויים טרום-ממאירים בצוואר הרחם. ממצא מעניין הוא אישור ההשערה, כי נגיפי HPV-16 ו- HPV-18 נעלמים אחרי טיפול בנגעים טרום-ממאירים. באופן כללי, נצפה קצב היעלמות מהיר של הנגיף לאחר הטיפול. מתוך ששת הזנים בעלי סיכון גבוה, השכיחים ביותר שאותרו בעת הטיפול, 90% כמעט נעלמו בעת המעקב, ומחציתם לא אותרו בביקורת לאחר שישה חודשים מהטיפול, ללא קשר לסוג הטיפול. שניים מתוך שמונת הזנים השכיחים ביותר שאותרו בעת הטיפול היו בעלי סיכון נמוך (HPV-53, HPV-89).
כאשר בוצעה חלוקה לקבוצות על פי הזנים:
HPV-16, HPV-18, High Risk HPV, Low Risk HPV, נצפה קצב היעלמות מהיר יותר ל- HPV-16ול- HPV-18אחרי טיפול. רבים מהמחקרים הקודמים שניסו לקבוע קצב היעלמות זן מסוים של נגיף הפפילומה היו בעלי מדגם קטן. נוסף על קצב ההיעלמות המהיר של הנגיפים (בעיקר מזן בעל סיכון גבוה), שיעור חזרת המחלה לאחר הטיפול היה נמוך.
עקב שיעור הופעה נמוך של המחלה לאחר טיפול ועקב אפשרות לשונות בין אוכלוסיות, בין סוגי הטיפול ובין שיטות סקירת האוכלוסייה, יש מקום להערכה נוספת של יעילות בדיקת
DNA-HPV כסמן מנבא יעילות טיפול או חזרת ממצאים צוואריים לאחר טיפול.
קבצים מצורפים:
|