דבר העורך
דבר העורך
פרופ' פסח שוורצמן
לאחרונה אנחנו עדים לכמה סערות המתרחשות בעולם הרפואה הישראלי. הסערה הראשונה קמה סביב נייר העמדה של הלשכה לאתיקה שעסק בסוגיה כללית ולא ייעודית לרופא המשפחה, השאלה אם "לגיטימי" שהרפואה המודרנית תמנע שימוש בתרופות או בטיפולים מסוימים שישפרו את איכות חייו של המטופל גם אם הטיפול לא נועד לכך מלכתחילה, כמו למשל, רישום ויאגרה לשיפור ולהעשרה של חיי מין ולא רק לבעיות אין-אונות, או מתן תרופות שבשימוש בדמנציה (למשל תכשירים כולינרגיים) לאנשים הרוצים לשפר את הזיכרון. משום מה, עקב כתבה בתקשורת, הסוגיה צומצמה לעיסוק בריטלין.
איגוד רופאי המשפחה הוציא הודעה ברורה ומוצדקת לתקשורת. אולם, מבחינתי הנושא העיקרי אינו הפרעת קשב. לרופא המשפחה יש היכולת ואף "מותר" לו לאבחן חרדה, דיכאון, פסיכוזה, PTSD ועוד, אך משום מה, האבחון של הפרעת קשב מותר לפסיכיאטר, לנוירולוג אך לא לרופא המשפחה. למותר לציין שלא נדרש כל ציוד מיוחד לצורך אבחון הפרעות קשב גם במבוגרים וגם בילדים. קיימים מספר שאלונים ברורים מאוד ופשוטים המסייעים באבחון הפרעת קשב. אין כל סיבה שבעולם שרופא המשפחה לא יעשה את האבחנה, ירשום את הטיפול ויעשה את המעקב. בנושא זה התפתחה תעשייה פרטית העולה למשפחות החולים הרבה מאוד כסף. אין לי ספק, שעל איגוד רופאי המשפחה לפעול נמרצות לשנוי מצב זה. מסקר קצר שעשיתי בדרום עולה שהתור לנוירולוג ילדים או לפסיכיאטר הוא ארוך מאוד, ומשפחות רבות נאלצות להוציא ממיטב כספן שלא לצורך. להגבלה זו לרישום ריטלין ראשוני רק על ידי מומחה אין אח ורע בעולם.
בגיליון זה תמצאו מגוון גדול של נושאים המעסיקים אותנו. אתם מוזמנים לשלוח למערכת גם מאמרים שלכם וגם נושאים שלדעתכם לא עסקנו בהם.
אני מאחל לכולנו חג פורים שמח, ציפייה שתתמלא לעוד קצת גשם ואז לבוא האביב.
קריאה מהנה,
פסח שורצמן
העורך הראשי
קבצים מצורפים:
|