ספר סרטן - פרק 15 האם לחץ נפשי גורם לסרטן?

יש אמונה שללחץ רגשי יש תפקיד בהתפתחות מחלת הסרטן. רבים מבין המטופלים שלנו חשים שבצורה זו או אחרת היה בהם משהו "שקבע" שהם יחלו בסרטן והם מסתכלים אחורה כדי למצוא אירוע או מצב מלחיץ (כגון: בעיות כספיות או בעיות בחיי הנישואין) שגרמו למחלה. לפעמים המטופלים חושבים שהסרטן נגרם על ידי לחץ פנימי ממושך שנוצר מטראומה שהייתה להם (כמו אלכוהוליזם במשפחה או התעללות בהם כאשר היו ילדים). מטופלים חשו שצדדים מסוימים באישיות שלהם (כמו היכנעות או עכבות רגשיות) עושים אותם מועדים לחלות בסרטן.
בשנים האחרונות היו דיווחים רבים הן בעיתונות הפופולרית והן באמצעי התקשורת על הקשר בין לחץ, לאישיות לסרטן. למטופלים נאמר באופן שגרתי לשמור על גישה חיובית, ונאמר להם שהלחץ שנוצר ממחשבות שליליות או כתוצאה מרגשות שליליים אינו טוב לחולי סרטן. קראנו מספר ספרים ומאמרים בנושא. וודי אלן (במאי קולנוע ושחקן) אמר פעם בעוקצנות שהוא לעולם אינו כועס; במקום זה הוא רק מגדל גידול סרטני.
האם יש הוכחות מדעיות שתומכות בטיעונים הללו? האמונה שלחץ עלול לתרום למחלת הסרטן אינה חסרת בסיס בספרות המדעית. אולם, במחקרים רבים לא נמצא כל קשר.
מקורות למחקרים שמצוטטים בפרק זה ניתן להשיג מהמרכז למשאבים על הסרטן (Cancer Resource Center, UCSF Comprehensive Cancer Center, 1600 Divisidero Street, San Francisco, CA 94143-1705).

הערת אזהרה
עיון מחדש במגוון רחב של מחקרים שנעשו בעשרים וחמש השנים האחרונות על תפקידם של גורמים פסיכולוגיים באירועי סרטן מנה יותר מעשרים משתנים שקשורים בהתפרצות מחלת הסרטן. הרשימה כוללת אירועים מלחיצים, דיכאון, הדחקת רגשות, בידוד חברתי, חרדה מוגזמת, מיניות עם עכבות, עימותים רגשיים ממושכים, אישיות מוגבלת, נוקשות, הנטייה להיכנע והעמדת פנים של נחמדות. לכאורה יש הר של הוכחות שלגורמים אלה (שאת כולם ניתן לאחד תחת הכותרת "לחץ נפשי") יש תפקיד חשוב בהתפתחות של מחלת הסרטן.
אולם, רבים מבין המחקרים מצביעים על כך שלקשר יש פגם רציני - הם מסתכלים על מה שהמטופלים מדווחים כעל לחץ נפשי, מצבים רגשיים או תכונות אופי, אחרי שהם מאובחנים כחולים במחלת הסרטן. הבעיה היא שמה שהמטופל זוכר ומדווח מעוות על ידי הידיעה שהוא חולה בסרטן.
במחקר מסוים ביקשו מקבוצה של נשים שאובחנו כחולות לימפומה או לויקמיה שתעשינה רשימה של אירועים מלחיצים בחייהם שקרו במהלך ארבע השנים האחרונות, לפני האבחנה של המחלה. החוקרים גילו שהשנה האחרונה שקדמה לאבחנה הייתה המלחיצה ביותר והם הסיקו מכך שלחץ מוגבר זה תרם להתפתחות מחלת הסרטן. אולם עלינו לזכור שנשים אלה, כמו כולם, בוודאי זכרו טוב יותר את האירועים המלחיצים שקרו בשנה האחרונה. יתר על כן, ההשפעה הרגשית של האבחנה של סרטן עלולה לגרום לכך שהמטופל יצבע את האירועים שעברו בצבעים שליליים. ייתכן שנשים אלה רצו למצוא הסבר למחלתן שיתן להם תחושה של שליטה על התוצאות; אם הלחץ הנפשי גרם לסרטן הרי שהורדת הלחץ תעזור לסלק אותו (בעיה מתודולוגית נוספת במחקר היא שהסרטן נמצא בגוף בצורה מיקרוסקופית הרבה לפני שהוא מתגלה. על כן ללחץ של השנים האחרונות לפני האבחנה לא היה כל קשר להתפרצות המחלה ברמה התאית).
חלק מהמחקרים ניסו לעקוף את ההטיה של ההסתכלות אחורה לאחר האבחנה על ידי כך שראיינו מטופלים שהיו להם סימנים חשודים של סרטן אך הם עדיין לא אובחנו כחולים במחלה. לדוגמה, 160 נשים, שהיו להן גושים בשד שלא אובחנו, קיבלו מבחנים פסיכולוגיים לפני שעשו להן ביופסיה. אלה מהן שאובחנו כחולות בסרטן הראו הדחקה רגשית ברמה גבוהה יותר (בייחוד כעס) מאשר נשים שהיו להם גידולים שפירים. אבל, עדיין יש צורך לנקוט אמצעי זהירות כאשר מפרשים את התוצאות. יש הוכחה לכך שמטופלים מצליחים לנבא אם הביופסיה תהיה חיובית או שלילית. יתר על כן, יש הוכחות לכך שהאבחנה של הסרטן או החשד למחלה יוכל לגרום להדחקת רגשות גדולה יותר.
בעיה נוספת נוגעת לפירוש המילה "לחץ". מה שמלחיץ אחד לא מלחיץ את השני, ואנשים מתמודדים בצורה שונה עם הלחץ. על כן, מחקרים רבים שבוחנים אירועים מלחיצים בחיים או תכונות אופי שאמורות ליצור לחץ לא קבעו האם הנחקרים אכן חוו את האירועים כאירועים מלחיצים.

הוכחות לקשר בין הסרטן ללחץ נפשי
אף שלרוב המחקרים יש פגמים כאלה או אחרים, יש מספר מחקרים שתוכננו היטב שהדגימו קשר בין לחץ נפשי והתפתחות מאוחר יותר של מחלת הסרטן. מחקרים אלה היו עתידיים (בשונה מהמחקרים שתוארו לעיל שנשענו על העבר); כלומר, הם השיגו מידע פסיכולוגי מאנשים שהיו תחת מעקב במשך מספר שנים. ערכו השוואה בין אלה שפיתחו את מחלת הסרטן ובין אלה שלא פיתחו את המחלה כדי לקבוע האם היו הבדלים פסיכולוגיים ממושכים ביניהם.
לדוגמה, בשנת 1957 השתתפו 2,020 גברים בגיל העמידה במחקר של חברת ג'נרל אלקטריק. כל אחד מהנחקרים עבר מבחן אישיות סטנדרטי והיה תחת מעקב במשך שבע עשרה שנה. נמצא שאלה שמתו מסרטן בתקופה זו היו הרבה יותר מדוכאים כאשר עברו את המבחן בתחילת המחקר. ההקשר בין לחץ נפשי וסרטן לא היה תלוי בגיל, בעישון, בשימוש באלכוהול, בעבודה או בהיסטוריה המשפחתית של מחלת הסרטן. החוקרים הגיעו למסקנה ש: "התוצאות הן בהתאם להשערה שלחץ פסיכולוגי קשור לפגם שקיים במנגנונים שמונעים את היווצרותם והתפשטותם של תאים ממאירים." יכול להיות גם שהדיכאון נוצר כתוצאה מתזונה לקויה, הימנעות מבדיקות תקופתיות על ידי רופא או התעלמות מסימני אזהרה של הסרטן. כל אחד מאלה יכול היה להגדיל את התמותה מהמחלה.
בשנות השישים, כמעט שבעת אלפים מבוגרים השתתפו במחקר הבריאות של מחוז אלמידה. נחקרים אלה היו תחת מעקב אחר גורמים פסיכולוגים ואחרים שיש להם קשר לסרטן ולתמותה. אחרי שבע עשרה שנים, לנשים שהיו מבודדות מבחינה חברתית והרגישו בדידות היו אירועים רבים יותר של סרטן. זמן ההישרדות של גברים שהיו מבודדים מבחינה חברתית וקבלו את מחלת הסרטן היה קצר יותר בצורה משמעותית. ממצאים אלה מצביעים על כך שהלחץ הנפשי שנוצר מבדידות עלול להוות גורם סיכון לסרטן.
מספר מחקרים קבעו בצורה נחרצת שלחץ נפשי יכול להשפיע על תפקודים מסוימים של המערכת החיסונית. לדוגמה, דיכאון קשור לירידה במספר התאים ההורגים שמגיבים לתאי הסרטן וביכולת שלהם. שינויים אלה מתרחשים מפני שהתאים של מערכת החיסון, שפועלים דרך קולטנים מסוימים, רגישים להורמונים רבים, מוליכים עצביים ופפטידים עצביים שמושפעים מלחץ.
השפעות אלה המדכאות את המערכת החיסונית הן רלבנטיות לתפקיד האפשרי שהלחץ משחק בהתפתחות הסרטן. נראה שתפקיד אחד של המערכת החיסונית הוא לזהות את התאים הממאירים ולהרוס אותם כאשר הם מתפתחים (תהליך שיכול להתרחש בגופו של כל אחד מאתנו בצורה שגרתית למרות שלעולם לא נדע זאת תודות לפקוח של המערכת החיסונית). ייתכן אם כן שהחלשה של המערכת החיסונית שנגרמת על ידי לחץ נפשי עלולה לגרום לכך שמישהו יהיה פגיע יותר למחלת הסרטן.

הוכחות לכך שלחץ נפשי אינו גורם לסרטן
לאחר שבע עשרה שנים, מחקר הבריאות של מחוז אלמידה לא מצא כל קשר בין דיכאון מוקדם להתפתחות מאוחרת יותר של הסרטן. במחקר אחר, שחקר את הקשר בין דיכאון לתפתחות של סרטן כמעט 10,000 נשים היו תחת מעקב במשך ארבע עשרה שנים. לא נמצא קשר בין דיכאון לאבחנה מאוחרת של סרטן.
אף שנמצא שצער והתאבלות עלולים לדכא תפקודים מסוימים של המערכת החיסונית מתברר שהדיכוי הזה אינו קשור לעלייה בסיכון לסרטן. לדוגמה, לא נמצא שיעור מוגדל של מחלת הסרטן בקרב 4,032 אנשים שהתאלמנו בשנים 1974-1963 במעקב שנעשה במשך שתים עשרה שנים. בפינלנד, כמעט 10,000 אנשים שהתאלמנו ב-1972, היו נתונים למעקב במשך ארבע עשרה שנים. בקבוצה זו לא היה גידול משמעותי בתמותה מסרטן.
בשנת 1944 שוחררו 9,813 חיילים מצבא ארה"ב בשל בעיות פסיכולוגיות. ערכו השוואה בינם לבין 9,942 אנשים מקבוצת ביקורת ושתי הקבוצות היו תחת מעקב במשך עשרים וארבע שנים. בקרב קבוצת החיילים המשוחררים לא הייתה תמותה גבוהה יותר מסרטן מאשר בקבוצת הביקורת במהלך תקופה זו. במחקר דומה שנעשה על ידי אותו חוקר, ערכו השוואה בין כ-10,000 חיילים שהיו שבויי מלחמה במלחמת העולם השנייה או במלחמת קוריאה לבין קבוצת ביקורת שמנתה כ-9,000 אנשים. ערכו מעקב אחר קבוצת שבויי מלחמת העולם השנייה במשך שלושים ושתיים שנה ואחר שבויי מלחמת קוריאה במשך עשרים ושתיים שנה. במהלך תקופה זו שיעור התמותה בקבוצות אלה לא עלה על שיעור התמותה בקבוצת הביקורת.
במחקר על מחזור החיים של טרמן (Terman Life-Cycle Study), ערכו מעקב אחר גורמים פסיכו-חברתיים ובדקו תוחלת חיים של 1,528 משתתפים החל משנת 1922-1921 (כאשר היו בביה"ס היסודי). משנת 1991, 663 מתו מסיבות שונות. מקרי המוות היו קשורים לגירושין של ההורים בתקופת הילדות, אימפולסיביות ילדותית, אי יציבות בחיי הנישואין ואי יכולת להסתגל מבחינה פסיכולוגית בבגרות. הקשרים הללו (היסטוריה של הורים גרושים, וכד' ומוות) לא היו תלויים בעישון והצריכה של אלכוהול. למרות שגורמים אלה היו קשורים עם מקרי מוות מסיבות שונות, הם לא נבאו שיעור תמותה גבוה יותר מסרטן.

לאילו מסקנות אפשריות ניתן להגיע?
נראה שהממצאים המדעיים לא מוכיחים ולא שוללים את התפקיד שיש ללחץ הנפשי כגורם לסרטן. ברוב המקרים, ידם של ההוכחות שאין קשר בין הלחץ הנפשי לסרטן על העליונה. חשוב לזכור עם זאת, שבמחקרים אלה השתתפו קבוצות גדולות של מטופלים ונבחן הקשר בין לחץ נפשי ובין הסרטן בקבוצה כולה. אם נמצא קשר בין לחץ נפשי וסרטן אצל משתתפים מסוימים בקבוצה אבל לא אצל אחרים ההשפעה הכוללת לא תהיה משמעותית - למרות שהתוצאה על אותם יחידים היא משמעותית. על כן, יש הוכחה שלחץ נפשי לעתים יכול לתרום להתפתחות של הסרטן ולעתים באמת גורם למחלה. דהיינו במקרים מסוימים מנגנוני התיקון של המערכת החיסונית ו/או הדי.אן. אי ניזוקים על ידי לחץ נפשי ממושך כך שתאים יכולים להתפתח בצורה ממאירה.
אם זה נכון, בוודאי תשאלו: "האם הלחץ הנפשי תרם לסרטן שלי?" בהתבסס על הוכחות מדעיות עדכניות בודאי נענה: "קרוב לוודאי שלא." אנו נוסיף שגם אם הלחץ הנפשי היה גורם משקלו היה מזערי בהשוואה לגורמים אחרים. אנו גם נוסיף שללחץ יכול היה להיות תפקיד מסוים אבל הוא לא היה הסיבה לפרוץ המחלה.
השאלה במקומה שכן האבחנה של הסרטן עשויה לעזור למטופל לזהות את המקור ללחץ הנפשי בחייו שזקוק לתשומת לב ושאולי ניתן לשנות אותו. התהליך עשוי להיות לעזר למטופל: הוא יכול להביא להקשבה טובה יותר לרגשות ולצרכים של המטופל ויעזור לו לעשות שינויים חיוביים באורח החיים שלו, הרגלי הבריאות או בסולם העדיפויות. המצב הרגשי של המטופל ישתפר יחד עם איכות חייו. תהליך זה יכול גם לעזור במובן הרפואי, על ידי זה שהמטופל ישתתף בצורה טובה יותר בתהליך הטיפול ועל ידי הגברת התגובה החיסונית לסרטן.
המחשבה על התפקיד שיש ללחץ נפשי בסרטן שלך, יכולה להזיק כי היא גורמת לך להאשים את עצמך. שמענו איך מטופלים מאשימים את עצמם על כך שהם סבלו יותר מדי לחץ בימי חייהם, על כך שהם הפנימו רגשות או מפני שהיו נכנעים מדי - כאילו שתנהגויות אלה גרמו לסרטן. המחקר מראה שקרוב לודאי לגורמים אלה לא היה ולא כלום עם התפתחות מחלת הסרטן.
האמונה שהלחץ הנפשי תורם לסרטן - וההאשמה העצמית שנובעת מכך - קשורה בחלקה בדרך שבה אנו מסבירים מזל טוב ומזל רע. כאשר הדברים מסתדרים בחיינו, בעבודה ובבריאות, אנו נוטים לחשוב שאנחנו עושים משהו שהוא בסדר, שאנו חיים בדרך הנכונה ולכן מגיע לנו מזל טוב. הצד השני של המטבע הוא שמזל רע יכול להוביל למחשבה שכנראה אנו לא ראויים למזל טוב אולי מפני שיש לנו פגם כלשהו באופי, שיש לנו עדיפויות לא נכונות או שאנו חיים תחת יותר מדי לחץ. על כן, זה די שכיח בקרב אנשים שמאובחנים כחולי סרטן שהם מרגישים אשמה והם מחפשים גורמים (כמו לחץ נפשי) שנמצאים בתוכם או בעברם. הסרטן הוא מחלה ביולוגית, התרבות שלנו נוטה לראות את המחלה כהשתקפות של אופיו של המטופל, אישיותו או חייו. סיבה נוספת להשקפה זו היא ההשפעה שיש להתייחסויות של היהדות והנצרות שרואות במחלה ומוות תוצאה של חטא.
גם דומיננטיות, אדנות ושליטה הם נושאים חזקים בתרבות שלנו ואינם עולים בקנה אחד עם פגיעות לגחמות של הטבע. במקום לקבל את העובדה שלעתים קרובות אנו קורבנות של חוסר התפקוד של הטבע ותהליכים גופניים שנמצאים מחוץ לשליטה שלנו אנו חושבים שניתן לתקן פגמים אלה עם הבנה רחבה והתערבות טכנולוגית. בהקשר זה אנו מחפשים גורמים למחלת הסרטן שאנחנו יכולים לשלוט בהם. אנו מאמינים שהלחץ הנפשי הוא אחד מהם.