חלק I הסרטן: האבחון, המידע והטיפול
פרק 10 עייפות הנובעת ממחלת הסרטן
ברברה פ. פייפר Barbara F. Piper D.N.Sc, R.N, A.O.C.N, F.A.A.N
פט קרמר Pat Kramer M.S.N, R.N, A.O.C.N
מהי העייפות שנובעת ממחלת הסרטן?
העייפות היא אחת מתופעות הלוואי השכיחות והמדכאות ביותר של מחלת הסרטן והטיפולים שלה. עייפות שקשורה לטיפולים של המחלה מופיעה אצל כ-100-70 אחוזים מחולי הסרטן שמקבלים טיפולים נגד המחלה, כגון ניתוחים כימותרפיה, הקרנות, ביותרפיה, טיפולים הורמונליים והשתלות מוח עצם מסוגים שונים. כאשר יש שילוב של כמה סוגי טיפולים העייפות מתגברת. העייפות נפוצה יותר בקרב חולים שיש להם גרורות או שהמחלה היא בדרגה חמורה או שהמחלה חזרה. גם מטופלים ששרדו אחרי המחלה, מדווחים על עייפות. הם כבר סיימו את הטיפולים אך עדיין חשים עייפות לא שגרתית והם לא מצליחים לחזור לרמות האנרגיה שהיו להם לפני האבחון של מחלת הסרטן במשך חדשים או שנים אחרי סיום הטיפולים.
העייפות, כמו הכאב, היא חוויה סובייקטיבית מאוד. על כן, האדם שיכול לתאר אותה בצורה הטובה ביותר הוא זה שסובל ממנה. מטופלים תיארו את העייפות כמשהו שאופף את הגוף כולו ושלא ניתן להפיג אותו על ידי שנת הלילה או על ידי מנוחה. מטופלים השתמשו במילים, כגון: תשישות, חוסר אנרגיה, שחיקה, חוסר מנוחה, עייף "עד העצמות", הרגשת כבדות או הרגשה כאילו הם עומדים על "בטון לח".
המחקרים מראים שעייפות זו שנובעת ממחלת הסרטן ומהטיפולים במחלה שונה מהרגשת העייפות האוניברסלית שכל אחד מרגיש מדי פעם. מגדירים את העייפות שנובעת ממחלת הסרטן כתחושה סובייקטיבית של עייפות שמפריעה לתפקוד היום-יומי. במשך הזמן, תחושה בלתי רגילה זו של עייפות עלולה להביא לירידה בתפקוד הפיזי של האדם ולגרום לירידה באיכות החיים שלו. כתוצאה מכך זה עלול להשפיע בצורה שלילית על כל ההיבטים של איכות החיים של האדם - תחושת הרווחה שלו, יכולתו לעבוד ולתפקד ביום-יום, יכולת החברות שלו עם בני המשפחה ועם החברים והיכולת שלו ליהנות מהחיים ולקוות לטוב.
כאשר העייפות גורמת לכך שהמטופל משנה את הדברים שיכול היה לעשות בעצמו, בני המשפחה ומטפלים לוקחים על עצמם את התפקידים שבוצעו קודם לכן על ידי המטופל עצמו. הדבר עלול להביא לכך שבני משפחה ומטפלים יתעייפו ומצב זה עלול להביא לתופעה די שכיחה של תחושת הבידוד החברתי שמטופלים ובני משפחתם חשים.
כאשר מטופלים מתבקשים לתאר את העייפות שלהם לצורך מחקרים, כולם אומרים בצורה אחידה שהעייפות היא הסימפטום השכיח ביותר והמדכא ביותר שהם חוו במחלת הסרטן ובטיפולים. זה יותר מדכא מכאבים, מבחילה או מהקאות. על אף כל זאת, העייפות נשארת הסימפטום שהכי פחות מדווחים עליו, הכי פחות מאבחנים אותו והכי פחות מטפלים בו.
השאלה הנשאלת היא למה?
קיימים מספר מחסומים בתקשורת בין המטופלים ובין המטפלים שתורמים למצב זה. לדוגמה, מטופלים לא ירצו "להטריד" את המטפלים בתלונות על עייפות שכן הם מניחים שעליהם ללמוד "לחיות עם זה", שאין מה לעשות ושזאת תוצאה טבעית של הטיפולים או של המחלה. המטופלים חוששים שאם הם יתלוננו, יפסיקו להם את הטיפול או יורידו את המינון של התרופות. ייתכן גם שהמטופלים לא מודעים עד כמה התפקוד שלהם מושפע לרעה מהעייפות, והם לא יכולים לדווח על כך. לעתים קרובות בני המשפחה רואים את השינויים הללו אצל המטופל.
גם מנקודת מבטו של נותן הטיפול הרפואי יש מחסומים בתקשורת. הוא אולי לא ישאל את המטופל אם הוא סובל מעייפות שכן הוא אינו מכיר בעובדה שזה מהווה בעיה עבורו. המטפל עשוי להאמין שהכאב הוא הסימפטום השכיח ביותר והמדכא ביותר שאותו יש להעריך, וכך הוא עלול שלא להעריך את העייפות. נוסף על כך, העייפות עדיין לא נכללת באופן שגרתי בתיעוד הרפואי וברשומות והטפסים הרפואיים כדי שיוכלו להזכיר לרופא שיש להתייחס לסוגיית העייפות בכל מפגש עם המטופל. למטפלים לא תמיד נוח להעלות את נושא העייפות שכן פעמים רבות הם אינם יודעים מהם הגורמים לעייפות וכיצד לטפל בה.
על אף המחסומים הללו חשוב להבין שהמטופלים ובני המשפחה אינם חסרי אונים נוכח העייפות. המחקר בנושא העייפות הנגרמת עקב מחלת הסרטן והטיפול בה הצליח לזהות כמה טיפולים אפקטיביים שעשויים להפחית מהעייפות. המטרה של פרק זה היא לספק לקורא את המידע העדכני ביותר על העייפות.
מה גורם לעייפות?
איש אינו יודע מה הסיבה שאנשים שחולים בסרטן חשים בעייפות כל כך לא רגילה שגורמת לירידה בתפקוד. עם זאת, ידוע שמספר גורמים שפועלים בנפרד או בשילוב יכולים לגרום לעייפות.
המחלה עצמה
המחלה עצמה עלולה לתרום לעייפות בהשפעה ישירה ובהשפעה עקיפה על הגוף. הסרטן עלול להשפיע באופן ישיר על מערכות שונות בייחוד כאשר גרורות של סרטן השד או המעי הגס פולשות לכבד. הסרטן עלול לגרום לעייפות בצורה עקיפה בכך שהוא מאט את חילוף החומרים ועל ידי שחרור חומרים, כגון: ציטוקינים (Cytokines) שגורמים לעייפות. הציטוקינים הם מוצרים טבעיים של התאים חלבונים, כגון: אינטרפרונים (Interferons) או אינטרלוקינים (Interleukins) שמשחררים תאי הדם הלבנים, לימפוציטים ומקרופגים (Macrophages) תורמים גם לתגובה לדלקת או לזיהום. הציטוקינים הללו נושאים מסרים שמסדירים תאים אחרים של המערכות החיסוניות והנוירואנדוקריניות. כאשר הציטוקינים הם בכמות גדולה, הם עלולים להיות רעילים ולגרום לעייפות נמשכת, הפרעות בחילוף החומרים, חוסר תיאבון וירידה במשקל.
היות ומחלת הסרטן היא מחלה כרונית, התופעה של אנמיה שכיחה למדי. ה"אנמיה של מחלה כרונית", עלולה לגרום לירידה במספר תאי הדם האדומים, ולירידה ביכולת הובלת החמצן של הדם. גם זה עלול לגרום לעייפות. ככל שהמחלה מגיבה היטב לטיפולים כך משתפרת סוגיית העייפות.
שינויים מטבוליים
שינויים בחילוף החומרים או בהוצאת אנרגיה ומחסור בחומרים מזינים עלול לגרום לעייפות בקרב חולי סרטן. במקרים כאלה הפנייה לתזונאי שמנוסה במחלת הסרטן עשויה לעזור. שינוים בחילוף החומרים עלולים לנבוע מ:
• הגידול עצמו - הגידול עלול לגרום לכך שהגוף יתפקד במצב של יתר חילוף חומרים. תאי הגידול מתחרים על חומרי המזון על חשבון חילוף החומרים של התאים הבריאים. התוצאה היא ירידה במשקל, חוסר תיאבון ועייפות.
• דרישות הולכות וגוברות מגופו של החולה. בזמן הטיפולים נגד הסרטן, חלק גדול ממאגרי האנרגיה העומדים לרשותו של הגוף מופנים לתהליכי טיפול בחתכים שנעשו בשעת ניתוח או כדי להחליף תאים שנפגמו בטיפולים בתאים בריאים. הדרישה המוגברת הזאת עלולה להיות מעל יכולתו של הגוף לספק את מאגרי האנרגיה הנדרשים ואת חומרי המזון הדרושים. תופעה זו עלולה לגרום לירידה במשקל ועייפות. על כן, אם המטופל כבר מרגיש סחוט ותשוש כתוצאה מהפעולה היום-יומית של חילוף החומרים אין לו אנרגיות נוספות כדי להתמודד עם דברים נוספים.
• תזונה לא מתאימה או לא מספיקה. תזונה לא מספיקה יכולה לגרום לעייפות, בייחוד במקרים של יתר חילוף חומרים או כאשר הגוף דורש אנרגיה מעבר למה שניתן לספק.
פסולת רעילה
כאשר התאים הסרטניים מתים כתגובה לטיפול, הגוף מנסה להתפטר מהפסולת הרעילה. אם הפסולת הרעילה אינה יוצאת מחוץ לגוף, היא עלולה להצטבר בגוף. על כן, מומלצת שתייה של שמונה עד עשר כוסות מים ליום.
טיפולי סרטן
טיפולי הסרטן עלולים לגרום לעייפות. המחקרים מצביעים על דפוסים שונים שקשורים לסוגים מסוימים של טיפול. חשוב לזכור שלכל מטופל יש ניסיון אישי משלו. אם מזהירים את המטופל מראש על האפשרות של עייפות בהתאם לטיפול שהוא מקבל, זה יעזור לו לדווח על הסימנים הראשונים של העייפות לפני שתהיה החמרה במצב.
ניתוח - עד כה, טרם נחקרה דייה תופעת העייפות בקרב חולי סרטן שעברו ניתוחים. חרדה ודאגה הכרוכים באבחון הצפוי והפחד מהניתוח עצמו עלולים ליצור עייפות כבר לפני הניתוח, כפי שיכולים סוגי הבדיקות ומספרן הדרושים כדי לעשות אבחנה נכונה. כאב, שינה טרופה, והשקעת אנרגיה מוגברת לטיפול הפצע עלולים לגרום לעייפות לאחר הניתוח. אצל מטופלים מסוימים הסימנים של העייפות עלולים להימשך במשך שלושה חודשים ויותר, תלוי בסוג הניתוח אותו הם עברו.
כימותרפיה - הכימותרפיה קשורה לעייפות אצל 80-96 אחוזים מחולי הסרטן. העייפות החמורה ביותר מתרחשת בעשרים וארבע עד שבעים ושתיים שעות מיד לאחר מתן התרופות הכימותרפיות, אם כי דפוס זה משתנה לפי סוג התרופה והדרך שבה היא ניתנת (לדוגמה, דרך הפה או דרך הווריד או על ידי אינפוזיה למשך עשרים וארבע שעות). את העייפות בשלבים אלה מייחסים לתרופות שניתנו נגד הבחילות וההקאות ולתוצאות של הדלקת החמורה בתאים שנוצרת על ידי הכימותרפיה. המטופל יכול ללכת למיטה כשהוא מרגיש "בסדר" ולהתעורר למחרת בבוקר כאילו הוא או היא נדרסו על ידי משאית. תופעה זו מפחידה ביותר בייחוד אם המטופל לא הוזהר מראש שהדבר עלול להתרחש. במהלך הימים/השבועות הבאים רמות העייפות והאנרגיה של המטופל ישתפרו בדרך כלל. דפוס זה חוזר על עצמו בכל מחזורי הטיפול הכימותרפי אף על פי שעשוי לחול שינוי בין מחזור אחד לאחר.
בקרב נשים בשלבים המוקדמים של סרטן השד שמקבלות תרופות שמכילות אדריאמיצין-ציטוקסן (Adriamycin-Cytoxan) העייפות עלולה להחמיר במחזור הטיפולים השלישי. הסיבה היא בירידה הגוברת והולכת של הפעילות הגופנית של המטופל בשעות היום וההפרעות ההולכות וגוברות בשנת הלילה. יתר על כן, ניתן לייחס לתרופות כימותרפיות מסוימות, כגון וינקריסטין או וינבלסטין (Vincristine או Vinblastine), רמות גבוהות יותר של עייפות בגלל ההשפעה שלהן על העצבים (Neurotoxicity). תרופות אחרות, כגון ציספלטין (Cisplatin) עלולות להשפיע על הכליות ולגרום להפרעות ביצירת ההורמון אריתרופויטין (Erythropoetin). ההורמון הזה גורם ליצירת תאי הדם האדומים ואם הייצור הזה משתבש נוצרת אנמיה. הציספלטין עלול לגרום לרמות נמוכות של מגנזיום בגוף ואף זה גורם לעייפות.
הקרנות - ההקרנות קשורות לעייפות אצל 50-100 אחוזים בקרב המטופלים של מחלת הסרטן.
דפוס העייפות שנוצר על ידי הטיפולים הכימותרפיים שונה לחלוטין מדפוס העייפות שנוצר על ידי ההקרנות. המטופלים מתחילים להרגיש עייפות בסוף השבוע הראשון או בשבוע השני או השלישי של הטיפול. עלולה להיות החמרה בעייפות ככל שההקרנות נמשכות. בחלק מהמקרים, העייפות תגיע לשיא ואז תתייצב במהלך השבוע הרביעי ועד לשישי של ההקרנות, ויש גם מקרים שבהם העייפות הולכת ומתגברת עד לסיום הטיפול על ידי הקרנות. כאשר העייפות הולכת וגוברת המטופלים מתחילים להרגיש שלא בטוב ועולה החשש שמא הטיפול שהם מקבלים אינו משיג את יעדו או שמא הגידול אינו מגיב לטיפול. יש מצבים בהם העייפות כתוצאה מהקרנות ממשיכה מחודש אחד ועד לשלושה חודשים ויותר, לאחר סיום הטיפול.
ביותרפיה (לדוגמה, אינטרפרון, אינטרלוקין)
טיפולים אלה קשורים לעייפות משמעותית שכן מדובר בציטוקינים חיצוניים שיוצרים את אותה ההשפעה כמו שיש לציטוקינים בתוך הגוף שמשוחררים בתגובה לזיהום או דלקת. העייפות הכרוכה בביותרפיה הולכת וגוברת (עייפות מצטברת) והרגשת המטופל הופכת גרועה יותר ככל שהמינון גדל. במקרים כאלה ייתכן שיש לעשות שינויים במינונים של התרופה ובלוח הזמנים.
השתלה - עד כה טרם נחקרה בעיית העייפות בקרב מטופלים שעברו השתלת מוח עצם או של תאי גזע. במעט המחקרים שכבר נעשו דווחו המטופלים שהעייפות שהרגישו במהלך ההשתלה היא הרבה יותר חמורה מאשר העייפות שהייתה להם בכל טיפול אחר שהם עברו נגד הסרטן.
תרפיה הורמונלית - גם פה טרם נעשו מחקרים בנושא אם כי מטופלים שטופלו על ידי טאמוקסיפן (Tamoxifen) או הורמונים אחרים דווחו על עייפות. בקרב נשים וגברים כאחד עלולים לחול שינויים ברמות ההורמון בגוף כתוצאה מטיפולי הסרטן. שני המינים כאחד עלולים להתנסות בגלי חום וזה עלול להפריע בשינה ולגרום לעייפות.
טיפולים משולבים - כאשר משלבים כמה סוגים של טיפולים כגון ניתוח ולאחריו הקרנות ו/או כימותרפיה העייפות מתגברת ונהיית חמורה יותר וכן גדל מספר המטופלים שסובלים מעייפות במקרה כזה.
סיבוכים ותופעות לוואי
סיבוכים של המחלה והטיפולים עלולים לגרום לעייפות. לדוגמה, קיימת אפשרות לחוסר איזון באלקטרוליטים ובכימיקלים שיכולה לגרום לעייפות. התייבשות, דלקת ואנמיה כרוכות בעייפות. המחקרים מצביעים על כך שככל שהתדירות והאינטנסיביות של תסמינים אחרים של המחלה מתגברים, כך גם מתגברת האינטנסיביות של העייפות. תסמינים שמופיעים בצמוד לעייפות הם נדודי שינה (קושי להירדם, להישאר ישן והתעוררות מוקדמת מדי) וכאב. תסמינים אחרים, כגון: בחילות או הקאות, קוצר נשימה, או קשיי נשימה (Dyspnea) יכולים לגרום לעייפות. טיפולים שמכוונים לתסמינים אלה עשויים לגרום להורדת מידת העייפות.
אנמיה - האנמיה היא תופעת לוואי ידועה של הטיפולים בסרטן, והיא גורמת באופן ישיר לעייפות. אנמיה מתרחשת כאשר יש מחסור בכדוריות דם אדומות שמיוצרים על ידי גוף האדם [(מודגם על ידי ירידה ברמת ההמטוקריט) או בירידה ביכולת העברת החמצן של הדם (מודגם על ידי ירידה ברמת ההמוגלובין)].
תאי הדם האדומים נושאים את החמצן אל מולקולות ההמוגלובין מהריאות לכל הרקמות והאיברים שבגוף. כאשר אין מספיק כדוריות דם אדומות או כאשר רמת ההמוגלובין אינה מספיקה כדי להעביר את החמצן, מופיעים תסמינים, כגון: עייפות, חולשה, סחרחורת, קוצר נשימה, כאבים בחזה וירידה בכושר לבצע פעולות שונות או תרגילים. ברוב המקרים, ניתן לטפל באנמיה שנגרמת על ידי כימותרפיה או "ממחלה כרונית" על ידי תרופות. בניסויים הקליניים שנעשו בבני אדם, כאשר טיפלו באנמיה בעזרת תרופות אלה, המטופלים דיווחו על שיפור ברמת האנרגיה שלהם, ברמת הפעילות ובאיכות החיים. יש להתחיל בטיפול לפני שהאנמיה מחמירה. יש להתחיל בטיפול כאשר רמת ההמוגלובין היא בין g/dl 10 ל-11. המטרה של הטיפול היא להגיע לרמת המוגלובין של g/dl 12. ניתן לרשום למטופל תוספת של ברזל בעת קבלת הטיפול. ניתן לטפל באנמיה גם על ידי עירויי דם, אבל משתמשים בהם כאמצעי רק במקרה חירום כאשר יש לטפל באופן מיידי באנמיה חריפה.
חוסר תנועה וחוסר פעילות - חוסר תנועה, שכיבה ממושכת במיטה, חוסר פעילות שאיננה הכרחית ויותר מדי מנוחה עלולים לגרום לעייפות על ידי ירידה בחוזק של השרירים ובסבולת שלהם. שרירים ששובתים מפעולה מאבדים מהיכולת שלהם להשתמש באופן יעיל בחמצן על כן, כדי לבצע את אותה העבודה השריר זקוק ליותר מאמץ וליותר חמצן. זו אחת הסיבות שהמטפל ממליץ על פעילות גופנית למטופל ולבני משפחתו.
נדודי שינה - הקושי להירדם, הקושי להישאר ישן והתעוררות מוקדמת מדי עלולים לגרום לעייפות. זה מוביל לישנוניות מוגברת ולתנומות במהלך היום ואף לעייפות מוגברת. כדי לגרום לשינה ולהוריד מרמת העייפות ניתן להשתמש בטכניקות הרפיה ו/או כדורי שינה.
מצוקה רגשית - פחד, חרדה, דאגה ודיכאון מגבירים את צריכת האנרגיה ותורמים לעייפות.
מחלות אחרות - המחקרים מראים שככל שיש מקרים רבים יותר של מחלות אחרות מלבד הסרטן אצל המטופלים, כך יכולה גם להתגבר רמת העייפות. מדובר ביתר לחץ דם, רמות נמוכות של תפקוד בלוטת התריס ומחלות אחרות. לעתים קרובות הרופא צריך להעריך מחדש את המצב של המטופל ואת הטיפול במחלות אלה כדי להוריד מרמת העייפות של המטופל.
תרופות שניתנות במקביל - תרופות שנמכרות ללא מרשם של רופא וגם תרופות שנמכרות עם מרשם יכולות לתרום לעייפות. הרופא יכול לעשות שינויים בתרופות ו/או במינון שלהם וזה עשוי להביא לירידה ברמת העייפות של המטופל - לכן על כל טיפול תרופתי יש להיוועץ ברופא המטפל.
סיכום
הדרך הטובה ביותר לטפל בעייפות היא לטפל בגורמים לעייפות. לרוע המזל, בשל המספר הרב של הגורמים המעורבים כאשר הם מופיעים בנפרד או כאשר הם מופיעים במשולב, עובר זמן עד שמאבחנים מהו הגורם המרכזי לעייפות ולהחלטה מהי צורת הטיפול הטובה ביותר. אצל רוב חולי הסרטן העייפות קשורה בדרך כלל לאחד מהגורמים הבאים: כאב, נדודי שינה, מצוקה רגשית, אנמיה ורמה נמוכה של תפקוד בלוטת התריס. על כן, הטיפול צריך להיות מכוון קודם כל להסרה של הגורמים הללו אם הם אכן קיימים וזה עשוי להקל את העייפות.
אם המטופל סובל מעייפות ואין לו אף לא אחד מהגורמים לעיל, יש לבצע בדיקה רפואית נוספת כדי לקבוע מהו הגורם המרכזי. לפני מדע הרפואה יש עדיין דרך ארוכה ללמוד מהם המנגנונים שגורמים לעייפות בקרב חולי סרטן, אולם כיום ידוע שאין להתייחס לעייפות כאל משהו שהוא בלתי נמנע כאשר חולים בסרטן וכאל משהו שהמטופל ובני משפחתו חייבים לשאת.
גם כאשר לא ניתן לבטל לגמרי את העייפות, טיפולים רפואיים ושינויים בסגנון החיים יכולים לעזור בהורדת העוצמה של העייפות ולמזער את ההשפעות שלה על איכות החיים.
עצות להתמודדות אישית עם העייפות
יש להתייחס אל העייפות כאל סימפטום שחשוב מאוד לדווח עליו
רופאים מסוימים מתייחסים לעייפות כאל "הסימן החיוני השישי" (אחרי חום הגוף, הדופק, נשימה, לחץ דם וכאב) בגלל החשיבות שלה בתפקוד היום-יומי, איכות החיים והמחלה. גם המטופל צריך להתייחס לעייפות באותה דרגת רצינות ולשוחח עליה עם הרופא והאחות גם אם הוא הראשון שיעלה את הנושא.
על המטופל להסביר איך הוא מרגיש עם העייפות ואיך היא משפיעה על היכולת שלו לעשות דברים שהוא רוצה לעשות. ככל שהמטופל יפנה יותר את תשומת הלב לעייפות כך יגבר הסיכוי שהמטפל יעשה הערכה תוך התייחסות לנסיבות האישיות שלו ואז יש סיכוי שיינתן הטיפול הנכון וההמלצות המתאימות.
אם המטופל אינו מרגיש עייפות או אם העייפות היא ברמה כזאת שאיננה מפריעה לתפקוד היום-יומי שלו זה נהדר! עם זאת, על המטופל לזכור לדווח מיד אם תהיה החמרה בנושא העייפות או אם העייפות תהווה בעיה בשבילו.
אם המטופל מרגיש עייפות מתונה או חמורה (ברמה של ארבע בסולם של עשר דרגות), או אם העייפות מתחילה להפריע בתפקוד היום-יומי, חשוב לדווח לרופא או לאחות באופן מיידי כדי שתיעשה הערכה שלימה לקביעת מהם הגורמים לעייפות.
יש לזכור שההתמודדות עם העייפות דורשת מאמץ צוותי. המטופל, בני משפחתו והצוות הרפואי צריכים לעבוד ביחד כדי ליצור תקשורת טובה בנושא העייפות וכדי לקבוע מהו הטיפול היעיל ביותר.
לקיים פעילות גופנית יום-יומית
לעתים קרובות כאשר מטופלים מתלוננים על עייפות, חברים והצוות הרפואי בעלי רצון טוב מייעצים להם לנוח יותר. לרוע המזל, יותר מדי מנוחה וחוסר פעילות גופנית עלולים לגרום לספירלה כלפי מטה של פעילות שהולכת ופוחתת, עייפות גוברת והולכת, חולשה ושרירים לא גמישים.
פעילות גופנית יכולה לקדם בצורה יעילה את השימוש בחמצן וייצור האנרגיה. היא יכולה לחזק את השרירים ולגרום לגמישות שלהם, לשפר את הכוח של המטופל, הסבולת וכושר העמידה, ולגרום להרמת המורל של המטופל. על המטופל להתייעץ עם הרופא, האחות או הפיזיותרפיסט על התרגילים שמתאימים לו.
מומלץ לנסות תוכנית של פעילות גופנית שהותאמה במיוחד למטופל על ידי הצוות המטפל. הליכה היא אחת מהפעילויות שרוב המטופלים יכולים לבצע. ההליכה היא פעילות אירובית (צורכת ומייצרת חמצן) וכאשר מבצעים אותה חמש פעמים בשבוע יש ירידה ברמת העייפות ובמצוקה רגשית וירידה בסימנים כגון בחילות, נדודי שינה ויציבות במשקל אצל נשים בשלבים המוקדמים של סרטן השד עבורן העלייה במשקל עלולה להוות בעיה.
פעילות גופנית קלה, כגון מתיחות, יוגה, או טאי-צ'י גם עשויה לתת למטופל להרגיש יותר אנרגטי.
אין לעשות פעילות גופנית כאשר יש חום, ספירת דם נמוכה או אם יש מחלה בעצמות שעלולה להגדיל את הסיכון לשברים. במקרים כאלה יש להתייעץ עם הרופא.
אם המטופל מרגיש עייפות יתר ביום שלאחר הפעילות הגופנית הדבר מצביע על כך שהוא הגזים בפעילות או שיש סיבה אחרת הדורשת בדיקה.
השתמשו בכוחות שלכם בצורה חכמה
על המטופל להשתמש בכוחות שלו בצורה חכמה. בימים שבהם הכוחות של המטופל מוגבלים, עליו ללמוד איך להשתמש בכוחות העומדים לרשותו. צריך לחשוב על מאגרי האנרגיה כעל "בנק". וכמו בבנק יש לעשות הפקדות ומשיכות במהלך היום והשבוע כדי לוודא שיש איזון בין הפעילות והמנוחה ובין שימור האנרגיה, החזר האנרגיה והוצאת האנרגיה.
כדאי לכתוב יומן במשך שבוע כדי לזהות את הזמנים במהלך היום והשבוע בהם העייפות היא בשיא או שבהם רמת האנרגיה היא בשיאה. את הפעילות הגופנית יש לעשות בהתאם.
יש לתכנן כל יום ולקבוע סולם עדיפויות לגבי מה שצריך לעשות. כדאי לערוך רשימה של הפעילויות שרוצים לעשות. יש לתכנן את הפעילויות הללו מראש ולפי זמני השיא באנרגיה וכך לא להתעייף יתר על המידה.
חשוב לקבוע יעדים מציאותיים כדי לא לגרום לעומס יתר על הגוף. צריך לנסות למצוא איזון טוב בין הפעילות הגופנית ובין המנוחה. יותר מדי פעילות גופנית או יותר מדי מנוחה עלולים להגביר את העייפות. האיזון הוא חיוני.
יש לבחור את הפעילויות החשובות ביותר ואלו שגורמות את ההנאה הגדולה ביותר. כדאי שהמטופל יבצע קודם כל את הפעילויות האלה. את הפעילויות האחרות כדאי להאציל לאחרים או לוותר עליהן.
על המטופל ללמוד להרגיש פחות אשם בכך שהוא בונה מחדש את חייו סביב הדברים החשובים ביותר בשבילו ואלו שגורמים לו את מרב ההנאה. כדאי לפתח את אמנות האצלת התפקידים כי זה יאפשר לאחרים להרגיש כאילו שהם עוזרים יותר ולא יראו את התפקידים הנוספים כמעמסה.
רצוי לתכנן תקופות של מנוחה בין הפעילויות כדי שהגוף יחזיר לעצמו את האנרגיה לפני שפונים לפעילויות נוספות. לפעולה זו קוראים "לקצוב" את הפעילויות. המחקר מראה שיעיל יותר לנוח לפרקי זמן קצרים ורבים מאשר לנוח במשך פרק זמן ארוך.
אם המטופל ממשיך לעבוד, מומלץ לדבר עם המעביד על שעות עבודה גמישות ועל תחומי אחריות מתונים. כדאי שהמטופל ידע מהן זכויותיו כשכיר.
ליישם טכניקות לשימור האנרגיה בפעילות היום-יומית
יש לארגן את המטלות היום-יומיות בצורה יעילה ולצמצם את הצעדים הבלתי הכרחיים. לדוגמה, יש לתכנן את היום כך שמספר הפעמים שיהיה על המטופל לעלות במדרגות יהיה הקטן ביותר. יש לערוך רשימת קניות כדי לצמצם את מספר הפעמים שצריך ללכת לחנות וכדאי לשקול משלוח במקום לסחוב את המצרכים הביתה. רצוי להכין את האוכל בישיבה וכן לשבת כאשר מתלבשים. כדאי לבקש ממישהו שיסיע את המטופל עד לדלת של מחוז חפצו.
יש להשתמש בציוד עזר שיחסוך בהוצאת אנרגיה
לדוגמה, במידת האפשר להשתמש בעליות מתונות המיועדות לנכים במקום במדרגות, להשתמש במברשות עם ידית ארוכה באמבטיה, במקל הליכה, הליכון או עגלת נכים חשמלית כדי שתישאר אנרגיה לפעילויות אחרות חשובות יותר. במקום לבשל כדאי להשתמש בארוחות מוכנות ומוקפאות ואם מבשלים להכין מנה כפולה ולהקפיא חצי לצריכה בעתיד. יש לפשט את תהליך הבישול עד כמה שאפשר.
לדווח על תסמינים אחרים באופן מייידי
אם למטופל יש תסמינים נוספים מלבד עייפות, חשוב ביותר לדווח בהקדם לנותן הטיפול כי הם עלולים להחמיר את העייפות אם לא יטופלו במועד. מדובר בכאבים, בחילות, הקאות, שלשול, עצירות, קוצר נשימה וחולשה.
הצוות הרפואי יפנה את המטופל לאנשי צוות אחרים כדי שיפקחו על התסמינים וייתנו למטופל תוכנית פעילות גופנית אישית. ההפניות יכללו התייעצויות עם הרוקח הקליני כדי להחליט על התרופות היעילות ביותר ועל המינון של התרופות, פיזיותרפיסט כדי שימליץ על טווחי התנועה והעוצמה של הפעילות הגופנית, מרפאה לריפוי בעיסוק שתסביר על שימור האנרגיה, דיאטנית לתמיכה בענייני תזונה, עובדת סוציאלית רפואית, פסיכולוג, או פסיכיאטר לייעוץ פסיכולוגי, קבוצות תמיכה ומידע על צורות של תמיכה.
לשמור על תזונה מתאימה ועל שתייה מספיקה
יש לשתות לפחות שמונה עד עשר כוסות נוזלים ליום כדי להימנע מהתייבשות וכדי להקל את היציאות.
מומלץ לאכול דיאטה מאוזנת שתכלול מספיק קלוריות, חלבונים, שומנים, ויטמינים ופחמימות מורכבות (דגנים וירקות) כדי שהגוף יוכל להתמודד עם הדרישות הגוברות והולכות לאנרגיה.
לשמור על דפוסי שינה יעילים
בזמן האבחון של המחלה ובמהלך הטיפולים וההחלמה יש הפרעות בשינה. חשוב להיצמד לטקסי השינה הרגילים שיעזרו למטופל להירדם במהירות, יעזרו לו לישון וימנעו את ההתעוררות המוקדמת בבוקר.
המחקרים על השינה הראו שאם הולכים לישון ומתעוררים באותה השעה ומשתמשים במיטה בעיקר לשינה ולא לפעילויות אחרות כגון קריאה או אכילה הדבר יוכל לשפר את איכות השינה.
ניתן להיעזר בתרופות במהלך המחלה והטיפול בה. אם קיימות בעיות בשינה יש לדון על כך עם הרופא.
המטופל ישמור על עצמו רגשית וגופנית
ההתמודדות עם מחלת הסרטן והטיפולים היא קשה בייחוד אם העייפות הופכת להיות חלק מהחוויה. ההצטרפות לקבוצת תמיכה יכולה לתת למטופל את התמיכה שרק אנשים שעברו את אותה חוויה יכולים לתת. קבוצת התמיכה יכולה להרחיב את רשת החברים התומכים במטופל ותעזור לו ללמוד טיפים שונים להתמודדות עם עייפות ותופעות לוואי אחרות. המחקרים הראו שנשים עם סרטן שד שהשתתפו בקבוצת תמיכה לתקופה זמן הרגישו פחות עייפות. המטופל צריך לבקש מהעובדת הסוציאלית להמליץ בפניו על קבוצת תמיכה בקהילה שלו.
על המטופל לשאול על משאבים כגון גישות של רפואה משלימה שיכולות להוריד מהלחץ ולהעלות את המורל של המטופל. אומנות, מוסיקה, מדיטציה, דמיון מודרך, נשימות עמוקות,ביופידבק ועיסוי קל הם דוגמאות מעטות לאסטרטגיות שעזרו למטופלים להוריד מהלחץ.
העצמה על ידי השכלה היא דרך נוספת. לשאול שאלות, לנצל את המשאבים שאינם עולים כסף והם זמינים (האגודה למלחמה בסרטן ועמותות אחרות שמומלצות על ידה).
להשתמש בטכניקות הסחה ופעילויות שמחזירות אנרגיה
להשתמש בטכניקות הסחה שמאפשרות לחשוב על דברים אחרים ולא על העייפות או על המחלה והטיפולים. להאזין למוזיקה, לבקר חברים, לצפות בטלוויזיה, ללכת לקולנוע וליהנות מצעדות בטבע.
יש להתמקד בפעילויות "משקמות" שעשויות להחזיר או לשפר את האנרגיה הרגשית. הפעילויות הללו עשויות למנוע שעמום וכך המטופל עושה דברים שמעניינים ומהנים אותו. המחקר מראה שאם עושים דברים בטבע, כגון צפייה בעצים שמשנים את צבעם בסתיו, להסתכל על דגים ששטים באקוואריום, להיות ליד מקווה מים, לעשות משהו יצירתי, כגון ציור, כתיבה או תחביב אחר, כל אלה מפחיתים מהתסמינים של העייפות הנפשית שמתבטאת בקושי להתרכז.
מומלץ שהמטופל יערוך חוזה עם עצמו לעשות את הפעילויות הללו לפחות שלוש פעמים בשבוע במשך 30 דקות בכל פעם. יש לזכור שהלב, המוח והנפש זקוקים לפעילות גופנית גם כן!
טיפים נוספים
• כדאי ללמוד את כל מה שאפשר על העייפות כדי שהמטופל יוכל לעזור לעצמו.
• ללמוד להכיר את התסמינים של העייפות.
• לדווח על העייפות לצוות הרפואי.
• לשאול על רעיונות להתמודדות עם העייפות.
משאבים באינטרנט
• www.cancersupportivecare.com
• www.cancerfatigue.org
• www.cancercareinc.org
• cancernet.nci.nih.gov
• www.cancerhopenetwork.org
• oncolink.upenn.edu
• www.nccn.org
טיפול תרופתי
קיימים דיווחים על טיפול בתרופות, כגון סטרואידים, ריטלין ומגייס (Megace).
קבצים מצורפים:
|