בעבודות שונות שנערכו בישראל נמצא כי משך המפגש רופא-חולה בישראל היה 10.5 דקות (1) ובעבודות אחרות 10.4 (2) ו-9.4 דקות (3), לעומת זאת, ביקור דומה אצל רופא משפחה בארה"ב מגיע ל-16.3 דקות בממוצע (4).
המערכת שבה עובדים רופאי המשפחה מאפשרת לרופא משבצת של 10 דקות למטופל. בפועל אין לרופאים אפילו משך זמן זה, שכן עליו לתת מענה למטופלים שמצבם מוגדר כדחוף. לעתים מתברר שאין התאמה בין הגדרת המושג "דחוף" כפי שנתפס בעיני המטופל לבין התפיסה של הרופא המטפל. נוסף על כך, על רופא המשפחה לעבור על תשובות מעבדה של מטופליו, להתייחס לבדיקות חריגות, להקליד תשובות מעבדה שלא נקלטו במערכת המחשבית, להתייחס לתשובות יועצים שהגיעו דרך המערכת המחשבית, לערוך ביקורי בית דחופים, ליצור קשר עם מטופלים מאושפזים ובני משפחותיהם, למלא משימות יומיות, כגון הכנת מרשמים למטופלים כרוניים, להתקשר למטופלים שביקשו ליצור קשר, ולהתמודד עם הדרישה הגוברת והולכת לשיפור "מדדי איכות" ועוד (5).
רובנו עובדים בסביבת עבודה תובענית ומלחיצה פיזית ונפשית. ברצוני לשתף את הקוראים ברעיונות להקלה ולו גם אם במעט באמצעות שיפור סביבת העבודה שלנו.
מדי בוקר אני מתחבר אל מספר חברים וחברות בתוכנת המסנג'ר של המחשב. במהלך העבודה אני נוהג להתכתב עם חברי הטובים, לעתים לצורך שאלות מקצועיות, ייעוץ, חוות דעת, לשאול לשם של תרופה שפרחה מזיכרוני ועוד. אני גם נוהג להשתמש בדרך זו כדי "לפרוק מתחים" באופן שדומה לדרך שבה מתנהלת פגישת באלינט. מעין באלינט וירטואלי. שיתוף רגשי בזמן אמת יכול להיות חלופה טובה לפגישות קבועות מראש של קבוצת באלינט. לעתים, לאחר מפגש טעון במיוחד, אני מוצא את עצמי מתכתב יותר, מעין נטילת פסק זמן קצר לפני חזרה לשגרה העמוסה.
באחד המאמרים שנכתבו בעבר בכתב העת הישראלי "Medicine" קראתי מאמר מאת פרופ' מיכאל ויינגרטן. אני לא זוכר על מה היה המאמר, אבל בין היתר כתב פרופ' ויינגרטן שכאשר חזר מהפסקת עשר, מצא מטופלת מסוימת ממתינה ליד חדרו. הבנתי מיד את הפוטנציאל הטמון בהפסקת עשר. בהתחלה חשבתי שיציאה להפסקה תעכב את העבודה, אך מהר מאוד הבנתי שחזרה מהפסקה קצרה יכולה להביא לשיפור באיכות העבודה ולהרגעת מתמחים. קורה שיש ויכוח בפרוזדור בין מטופלים בנוגע לתור. כאשר יש ויכוח מסוג זה, אני יוצא להפסקה של מספר דקות. בדרך מפתיעה, פתאום נרגעות הרוחות וכל אחד נכנס בתורו לחדר.
אני נוהג לשמוע מוזיקה בשעת העבודה. רכשתי זוג רמקולים טובים והבאתי מספר דיסקים לעבודה, ואני שומע מוזיקה שקטה בדרך כלל. אני עושה זאת כבר הרבה שנים. המוזיקה יכולה גם להיות מקור לשיחה ולתקשורת עם מטופלים. יש מטופלים המזהים מוזיקאי כזה או אחר ומתפתחת שיחה מעניינת. לא פעם השאילו לי מטופלים דיסקים כדי שאוכל לשמוע בעת העבודה. על פי רוב, מוזיקה בחדר הרופא מרגיעה לא רק אותי, אלא גם את המטופלים. רוב הביקורים במרפאה הם במצבים רפואיים קלים יחסית או לצרכים טכניים (אישורי רישיונות נהיגה, אישור לחדר כושר, סיכום מידע רפואי וכו')
עם זאת, כאשר מדובר במצב רפואי רציני, כגון מסירת בשורות רעות, או מפגש טעון מכל סוג שהוא, אני מפסיק את השמעת המוזיקה תוך כיבוד המפגש בהתאם. בעבר, כאשר היה נוצר עומס עבודה גובר והולך, כאשר נוסף על רשימת המוזמנים מראש, היו מנסים להיכנס מטופלים נוספים לקבל טיפול או מענה למבוקשם, הייתי מגביר את קצב העבודה מתוך תקווה שאם אעבוד מהר אספיק לראות את כל מי שמעוניין בשירותיי. לאחר מספר טעויות ושגיאות ובשל היעדר התייחסות הולמת, החלטתי לעבוד לאט יותר תוך כדי שאני מאמץ את מה שכתב סמואל שם בספרו הקלאסי "בית האלוהים": "המחלה היא של החולה", כך כתב בספר בסגנון המיוחד מאוד, ובזווית הראייה המקורית מאוד של הספר. בסופו של דבר, בשעה 19.00 העבודה מסתיימת וכולם הולכים לבתיהם.
עדיף לסיים את יום העבודה עם חיוך על הפנים מאשר עם תחושת תסכול וכעס. שווה ניסיון.


References
1. Rabinowitz I, Luzzati R, Tamir A, et al. Length of patient's monologue, rate of completion, and relation to other components of the clinical encounter: observational intervention study in primary care. BMJ 2004;328(7438):501-502
2. Bronshtein O, Katz V, Freud T, et al. Techniques for terminating patient-physician encounters in primary care settings. Isr Med Assoc J 2006;8(4):266-269
3. Shvartzman P, Antonovsky A. The interrupted consultation. Fam Pract 1992;9(2):219-221
4. Blumenthal D, Causino N, Chang YC, et al. The duration of ambulatory visits to physicians. J Fam Pract 1999;48(4):264-271
5. Peleg R. The family doctor's work environment--time for a change. Harefuah 2008;147(12):991-992, 1028 (Hebrew)