הקדמה
תסמונת פיברומיאלגיה היא תסמונת כאבים מפושטים כרוניים, המערבת בעיקר נשים בגילים 50-30 שנה. למרות התקדמות גדולה בהבנת הגורמים לתסמונת (פתוגנזה), חסרים לנו עדיין חלקים בתצרף (puzzle). בשל כך הטיפול התרופתי הוא עדיין סימפטומטי – דהיינו להקלה ולא לריפוי של התסמונת.
יש לזכור כי למרות שאנו מדברים כל הזמן על חולות פיברומיאלגיה, הרי אין חולה אחת דומה לרעותה, הן במגוון הסימפטומים והבעיות והן בחומרתן. כיום מדברים על תתי־קבוצות של חולות פיברומיאלגיה, וכל תת־קבוצה מתאפיינת בהיבטים סימפטומטולוגיים שונים, המחייבים גם גישה רפואית שונה.
הטיפול התרופתי בפיברומיאלגיה הוא מורכב, וכולל שילוב של טיפול קונבנציונלי וטיפול משלים, ובטיפול הקונבנציונלי -
טיפול תרופתי ושאינו תרופתי. הגישה לכאב כרוני, דוגמת זה של פיברומיאלגיה, מערבת גישות טיפוליות רב־תחומיות, כולל תרופות, התעמלות לשיפור הכושר האירובי וגישת טיפול קוגניטיבית התנהגותית. הטיפול המשלים לצורותיו השונות יידון בפרק נפרד.
הטיפול בתסמונת פיברומיאלגיה מאתגר ודורש הקדשת זמן רב. לעתים קצב השיפור בתסמינים של החולה בעקבות הטיפול מתסכל, הן לחולה והן לרופא. כבר בפגישה הראשונה עם החולה, שבה נקבעות גישות הטיפול ומטרותיו, יש להציב מטרות הגיוניות וישימות. יש להדגיש בפני החולה כי מדובר בהקלה בלבד ולא בריפוי, וכי מטרת הטיפול המשולב היא שיפור התפקוד היומיומי ושיפור איכות החיים, הן בחיי היומיום והן בעבודה. למעשה, שיפור של 50% לאחר שישה חודשי טיפול משולב נחשבים להצלחה.
המרכיב החשוב ביותר בטיפול בחולי הפיברומיאלגיה הוא גילוי של הבנה ואמפתיה לסבלו של החולה. יש גם להדגיש בפני החולה שהרופא מאמין כי הוא סובל וכואב, וכי הכאבים הם אמיתיים ולא "בראש שלו/שלה". יש לעודד את החולה כי תסמונת זו אינה כרוכה בנכות פיזית, זו אינה מחלה ניוונית, או דלקתית של השרירים, והיא אינה כרוכה בתמותה כשלעצמה. יש להסביר לחולה את ההיגיון שבשימוש בשיטות הטיפול השונות ואת הציפיות הסבירות מטיפולים משולבים אלו.
הסבר לגבי אופי המחלה, הסימפטומים והפרוגנוזה שלה חשובים הן לחולה והן למשפחתו. לכן בפגישה הראשונה או לאחריה רצוי שהחולה ובן/בת הזוג יקבלו יחד הסברים מפורטים. חשוב שבן/בת הזוג יהיה שותף מלא הן להסברים והן לתהליך הטיפולי הממושך. 

הטיפול התרופתי בתסמונת פיברומיאלגיה