ספר סרטן - אמנות לשם החלמה / פרויקט ברנדייס של חברים לעט

בשנת 1992 הקמתי את הפרויקט של אמנות לשם החלמה/פרויקט ברנדייס של חברים לעט, שמטרתו לאפשר למטופלים ליהנות מאמנות כתיבת מכתבים לחברים לעט בגיל העשרה. הרעיון התפתח מהתוכנית אמנות לשם החלמה, כאשר שמתי לב בביקורי בבית החולים שעל אף שאנשים אלה היו שבירים, חלשים וכואבים רוחם לא נפלה. הרגשתי שיש להם הרבה מה להציע מבחינת הניסיון האישי שלהם, התובנות והחוכמה.
אנשים שחולים במחלה קשה יכולים להפוך למורים. בשנה הראשונה לתוכנית זו התאמתי שנים עשר מטופלים חציים חולים בסרטן וחציים באיידס, עם עשרים וארבעה תלמידים בכיתות ז ו-ח (גילאי שתים עשרה, שלוש עשרה וארבע עשרה). המתבגרים כתבו מכתבים למטופלים וכללו ציורים אם התחשק להם. הם שאלו כל שאלה שעלתה בדעתם כמו: "האם אתה מפחד למות?" "איך ספרת להוריך שאתה חולה בסרטן?" ילדה בת שתים עשרה כתבה לאישה בת שלושים ושתים שחלתה בלויקמיה, "איך ספרת להוריך שחלית בלויקמיה? אני לא יכולתי לספר את זה להורי?", המטופלים ענו וכתבו על העבודה שלהם, המשפחות ועל המחלה. הם ענו על שאלות בני העשרה שנגעו במצב שלהם על הקשיים שלהם ועל החוויות שעברו עליהם.
התלמידים והמטופלים החליפו מכתבים במשך תשעה חודשים. כיום, יותר ממאה תלמידים וכמספר הזה של מטופלים בנו גשרים ויצרו קהילה משלהם. שלושים מטופלים מתו, חלק במהלך שנת הלימודים. בסוף כל שנת לימודים יש טקס ריפוי בו התלמידים והמטופלים נפגשים פנים אל פנים לראשונה. התלמידים קוראים בקול ברכות שהם כתבו והמטופלים מביאים את סמלי הריפוי של התלמידים. פעילות זו מבטאת את הפירוש האמיתי של המונח מצווה. תוכניות המשך של הפרויקט הזה כוללות ספר והצגה.
לפניכם ציטוט מחילופי מכתבים בין אישה שחולה בלויקמיה ובין החברה לעט שלה:

קטרין היקרה,
איך ידעת שיש לי סרטן? לאחותי יש מחלת שרירים, על כן אני יודעת על בעיות בשרירים, אבל אני לא מכירה אף לא אחד שיש לו מחלה קשה. האם זה היה מפחיד כאשר הבנת שאת חולה? כמה זמן יש לך סרטן?
אני באמת רוצה להמשיך ולהתכתב אתך.
באהבה, לילי
נ.ב. בבקשה תשלחי לי תמונה שלך.

לילי היקרה,
זה היה נחמד לקבל ממך את המכתב.
יש לי סרטן שד ואני מצאתי גוש בשד שלי שהיה קשה וגדול. אני גם יכולה להרגיש את בלוטות הלימפה הנפוחות מתחת לזרוע שלי. זה היה מאוד מפחיד כאשר גליתי שאני חולה.
היה עלי לעבור טיפולים רבים ולקבל החלטות בקשר לטיפולים. זה היה קשה. בינתיים נראה שאני בסדר, ואני מקווה שזה ימשיך ככה.
מפני שאני רופאה, אני רואה הרבה ילדים עם מחלות קשות וגם הרבה ילדים בריאים. אני הצטערתי לשמוע שלאחותך יש מחלת שרירים. איך את מתמודדת עם זה ואיך את עוזרת לה?
תודה על התמונה היפה - כתבי בהקדם.
קטרין.