ספר סרטן - פרק 17 ההתמודדות עם הסרטן עשרה צעדים לקראת השגת רווחה רגשית

ההתמודדות פירושה העמדות וההתנהגויות שמשתמשים בהן כדי לקיים את הרווחה הרגשית וכדי להסתגל ללחץ שנוצר בשל מחלת הסרטן. אנשים שונים מתמודדים בדרכים שונות, ויש דרכי התמודדות שמצליחות להעלות את רווחתו הרגשית אצל אדם מסוים ואת ההסתגלות הפסיכולוגית שלו יותר מאשר אצל אחרים. כרגע, אתם עסוקים בהתמודדות עם הטיפולים ועם תופעות הלוואי שלהם. ייתכן שאתם מתמודדים עם הישנות המחלה או עם כאבים ומוגבלות. המחלה שינתה את חייכם וגרמה להפרעה, ועליכם להתמודד עם ההשפעה שלה ועם כל מה שקורה ליקירכם.
בפרק זה, אנו מסכמים כמות גדולה של מחקרים על ההתמודדות עם הסרטן, ואנו מבליטים עשר אסטרטגיות להתמודדות שעשויות לעזור לכם. אנו גם הבאנו מניסיונם של מטופלים רבים שבהם טיפלנו במהלך השנים שחלפו.

עשר דרכים להתמודדות
"אסטרטגיות להתמודדות" משקפות את תהליך ההתמודדות ואת הדרכים להשיג יעדים ואתגרים. כאשר מתמודדים עם הסרטן, עומדים נוכח יעדים ואתגרים רבים. חלק מהם הוא רפואי וחלק הוא גופני, חלק הוא רגשי ואחרים הם רוחניים ובין אישיים. בדרך זו או אחרת, כולם קשורים לאיכות החיים של המטופל שמאוימת ומופרעת על ידי הסרטן. המטופל בוחר בדרכים שונות כדי להשיג את היעדים שלו ולהתמודד עם האתגרים האישיים ואסטרטגיות אלה מקדמות את ההחלמה שלו ומונעות ממנו להיפגע מבחינה רגשית. היכולת של המטופל להמשיך משתנה בהשפעת הסרטן. זוהי ההתמודדות.
אסטרטגיות ההתמודדות הללו אינן מתאימות לכל מטופל. הסיבה היא ששיטת ההתמודדות שמתאימה מאוד לאדם אחד יכולה שלא להתאים כל כך לאדם אחר. מה שעובד טוב בשביל מטופל אחד תלוי בגורמים רבים שקשורים לאישיות שלו, למצבו הנוכחי ואיך הוא התמודד בעבר. יתר על כן, היעדים והאתגרים העומדים בפני המטופל הם אישיים וחלק גדול מהם מוכתב על ידי סוג המחלה שלו והטיפולים הרפואיים שהוא עובר. על כן, תגובות ההתמודדות תלויות גם כן בעניינים אישיים אלה.
בסופו של דבר, ההתמודדות עם הסרטן היא תהליך שנמשך על פני שנים או חודשים ומטופלים משתמשים באסטרטגיות שונות בזמנים שונים בשל שינוי במצבם הפנימי והקשר שלהם לשלב של המחלה שלהם. עם זאת, במחקרים על אסטרטגיות ההתמודדות שבהן השתמשו הרבה מטופלים, התברר שבאופן כללי חלק מהאסטרטגיות טובות יותר מאסטרטגיות אחרות. ברוב המקרים, אסטרטגיות אלה קשורות עם רמה אופטימלית של הסתגלות פסיכולוגית של המטופל.
האסטרטגיות החיוביות שבהן נדון להלן עשויות להיות לעזר בשיפור המצב הבריאותי שלכם. הן יכולות להעלות את הרווחה הרגשית שלכם כאשר אתם מתמודדים עם הסרטן וכתוצאה מכך לגרום שתרגישו שיש לכם יותר כוח וכאשר יש לכם מצב רוח טוב. ההשפעות הללו עשויות גם להגביר את היכולת של המערכת החיסונית להגיב לתאי הסרטן.
עשר האסטרטגיות להלן מתאימות לכל המטופלים בין שזה עתה אובחנו, בין שהם עוברים טיפולים או מתמודדים עם שלבים שונים של הסרטן, כולל סרטן סופני.
להתייצב מול המציאות של המחלה שלכם
מטופלים מגיבים בדרכים שונות לאבחון שלהם, לטיפול הרפואי ההתחלתי, לתוצאות הבדיקות ולהשלכות של כל אלה על מה שקורה להם. מטופלים רבים מגיבים על ידי עימות עם המציאות המלאה של המחלה שלהם. הם שואלים שאלות אמיצות ולעניין על חומרת המחלה שלהם ועל מצבם ועל שיקולים בעד ונגד אפשרויות טיפול שונות. הם קוראים על כך בעצמם. הם מגיבים כאילו יש להם מוטיבציה חזקה לדעת בפני מה הם עומדים. נמצא שדרך התמודדות כזאת מאפשרת את ההסתגלות הפסיכולוגית שלהם.
מטופלים אחרים מגיבים כאילו המציאות שאתה עליהם להתמודד היא קשה מדי והם מסתגרים בסוג של הכחשה. לפעמים נראה שמטופלים שנמצאים בהכחשה אומרים: "איני יוכל להתמודד עם זה." אולם, ההכחשה היא דרך של התמודדות. צורת התמודדות זאת מגינה על המטופלים.
אבל, ההכחשה יכולה גם למנוע מהמטופלים להשלים עם המחלה ולהמשיך בדרכים נוספות להתמודד. על כן, ההכחשה קשורה להסתגלות פסיכולוגית לא טובה.
לפעמים, עם זאת, ההכחשה יכולה להיות אסטרטגיית התמודדות חיובית כי היא מאפשרת למטופל להכיר במציאות של מחלתו באופן הדרגתי צעד אחר צעד מבלי שהיא תאיים עליו. מתוך הניסיון שלנו אנו יודעים שקורה רק לעתים רחוקות שמטופלים נשארים במצב של הכחשה; היא נעלמת במשך הזמן, כפי שצריך להיות, כדי שהמטופל יוכל להסתגל למצבו בצורה טובה.
כאשר אתם קוראים קטע זה אתם עשויים לשאול את עצמכם עד כמה אתם באמת יודעים על הסרטן שלכם ועל המקרה המסוים שלכם. האם יש שאלות רלבנטיות שלא שאלתם? האם נמנעתם מללמוד יותר על מחלתכם כי לא קראתם עליה מספיק? כדאי לכם להיות אקטיביים יותר בחיפוש אחר מידע; ההוכחות מצביעות על כך שזה יעזור לכם.
לשמור על אופטימיות ותקווה
לאחר שעמדתם נוכח המציאות של המחלה שלכם, עליכם לשמור על מידה רבה של אופטימיות ותקווה. שלא במפתיע, מטופלים שמפגינים אופטימיות והם מלאי תקווה לגבי המהלך העתידי של המחלה, מסתגלים טוב יותר למצבם מאשר מטופלים פסימיים. יש מחקרים שהראו שאופטימיות קשורה לתוצאות רפואיות טובות יותר. מובן שזה יהיה קשה להרגיש רק אופטימיות (פחד מסוים הוא נורמלי), אבל ברוב המקרים יש בסיס מציאותי איתן לדרגה מסוימת של תקווה ושל אופטימיות. עליכם להתרכז בזה ולא לשכוח זאת כאשר הפחדים הלגיטימיים שלכם עולים וצפים. אנו נשוב לדון בכך כאשר נדבר על החשיבות של האיזון.
רוב המטופלים אומרים לעצמם שעליהם להיות חיוביים, אבל לרבים מהם זו איננה משימה קלה. יש לכך מספר סיבות, וחלק מהן נוגעות לכם. אופטימיות בדרך כלל כרוכה בהרגשה של מזל טוב. אולם, אתם לא הייתם בני מזל כי חליתם בסרטן, וייתכן שאתם מרגישים שאתם אנשים חסרי מזל. ייתכן שלא תצפו ליהנות ממזל טוב של נסיגה ממושכת של המחלה או של החלמה. ייתכן שתרגישו בדיוק את ההפך מזה: שאתם כבר לא תיתקלו במזל טוב.
באופטימיות יש מהשחצנות: הרי מטופלים אחרים עם אותה אבחנה לא מצליחים להתגבר על המחלה. ייתכן שתחשבו: "באיזו זכות אני מצפה שאני אחלים מהמחלה?" האופטימיות יכולה גם לגרום לכם לחשש שמא אתם לא דואגים מספיק לסרטן, שאתם לא מתייחסים לסרטן ברצינות, שאתם מתנהגים יותר מדי בביטחון נוכח המחלה, ולכן מחכות לכם צרות כאילו הסרטן יחזור כדי ללמד אתכם לקח. ולבסוף, אם הפרוגנוזה שלכם היא טובה יותר מאשר של מטופלים אחרים שיש להם את אותו סוג של סרטן, ייתכן שתרגישו שאין לכם זכות ליהנות מהמזל הטוב שלכם או לנצל אותו (על כך שתהיו אופטימיים ותמשיכו עם חייכם בדרך חיובית ובונה).
אף שמכשולים אלה יכולים להרתיע, נסו להיות אופטימיים ומלאי תקווה ככל שמצבכם הרפואי מאפשר זאת.
פרופורציה ואיזון
התגובה הרגשית שלכם לא צריכה להיות רק תגובה אופטימית ומלאת תקווה. זה יהיה בסדר אם תתרגזו או תדאגו לפחות במידה מסוימת.
ברוב המקרים, המצב הרפואי מספק בסיס לתקווה ובסיס לדאגה. הנתונים הסטטיסטיים מציינים סיכוי מסוים להישרדות, אבל גם סיכוי למוות מהסרטן. מובן שהסיכוי להישרדות והסיכוי למוות משתנים ממקרה למקרה. באופן אידאלי, התגובה הרגשית שלכם תיקח בחשבון את שני ההיבטים: אתם תרגישו מידה של תקווה באופן פרופורציוני לסיכויי ההישרדות של המקרה שלכם, אבל תרגישו גם מידה של דאגה באופן פרופורציונלי לשיעור מקרי המוות במקרים דומים. על הרגשות שלכם להיות מאוזנים. האינטנסיביות של תחושות הדאגה והכעס צריכה לרדת בעזרת רגשות התקווה והאופטימיות.
לא ניתן להתעלם לגמרי מהאפשרות שמוות מסרטן יכול להתרחש. מותר לפחד מהמוות אך חשוב לשמור על איזון בין הרגשות החיוביים והשליליים כדי שניתן יהיה להמשיך להילחם במחלה ולהתמודד עמה.

מספר מחקרים הראו שמטופלים ששמרו על תגובה רגשית מעורבת, בפרופורציה טובה למציאות של המחלה שלהם, נהנו מהסתגלות פסיכולוגית טובה יותר מאשר מטופלים שהרגישו יותר מדי פסימיות או יותר מדי אופטימיות. מתוך הניסיון שלנו נראה שמטופלים שסיפרו לנו על הרגשות המעורבים שלהם מרגישים שהם הסתגלו היטב למצב. הם מרגישים שהם מצליחים להתמודד עם אי הוודאות שהיא חלק ממצבם הרפואי, הם לא חושבים יותר מדי על החששות הלגיטימיים שלהם אך לא מכחישים אותם ומתרכזים בתהליך ההחלמה. שוב, קל יותר לדבר על כך מאשר לעשות את זה.
לבטא את הרגשות שלכם
אנשים נבדלים זה מזה בדרך שבה הם מבטאים את הרגשות שלהם, ובחברה שלנו נשים עושות את זה טוב יותר מגברים. נסו לבדוק עד כמה אתם מסוגלים לבטא את מה שאתם מרגישים על המחלה שלכם. מחקרים רבים הראו שמטופלים שמבטאים את הרגשות ואת החרדות שלהם מצליחים להסתגל טוב יותר מבחינה פסיכולוגית מאשר אנשים שנוטים להדחיק את הרגשות שלהם ולא לדבר עליהם.
ביטוי הרגשות נותן מוצא לרגשות. זה אמצעי להתמודדות והזדמנות לקבל תמיכה רגשית טובה יותר. העובדה שאתם יודעים שאחרים מבינים את הרגשות שלכם יכולה להיות לעזר רב אבל זה דורש תקשורת פתוחה מצדכם.
יש אנשים שנוטים לשמור על רגשותיהם לעצמם וכך עשו גם לפני מחלתם. ניסיון קודם לימד אתכם ששיתוף אחרים במה שאתם מרגישים הביא לתוצאות שליליות. ייתכן שהאחרים לא נתנו תוקף לרגשות שלכם או שמתחו ביקורת עליכם כי ביטאתם את הרגשות ("ילדים צריכים להיראות אך לא להישמע," "ילדים גדולים לא בוכים" וכד'). ייתכן שהרגשתם שהצרכים הרגשיים שלכם מהווים מעמסה על אחרים והתפקיד שלכם הוא לטפל ברגשות ובצרכים של האחרים ולא לבטא את הרגשות שלכם. זה די שכיח שמטופלי סרטן מסתירים את הרגשות האמיתיים שלהם כדי להגן על יקיריהם.
רק לעתים רחוקות הם עוצרים ומנסים לזהות את הרגשות שלהם ואת הדאגות הכרוכים בכך. יש אנשים שאין להם ניסיון עם היכולת החיונית הזאת, והם אפילו חושבים שאין בכך טעם ויש בכך משום פינוק. אם אתם יכולים להודות ש"כן, זה כמו המקרה שלי," אנו מציעים לכם לפנות לייעוץ פסיכולוגי כדי לקבל עזרה.
כפי שאתם יודעים, מעודדים מטופלי סרטן "לשמור על גישה חיובית." דבר זה יכול להביא לכך שאתם תרגישו שיש משהו רע או מסוכן ברגשות "השליליים" שלכם (פחד, עצב או כעס). אך אנו מדגישים את ההפך: להרגיש פחד, כעס או עצב ולבטא את הרגשות הללו בריא מבחינה פסיכולוגית ונפשית.
לבקש תמיכה
מידת התמיכה הזמינה לחולי סרטן שונה ממקום למקום והמטופלים שונים זה מזה במידה שהם מוכנים לבקש תמיכה ולנצל אותה. המטופלים שיש להם לפחות מספר יקירים שזמינים למתן תמיכה רגשית, שמוכנים לבקש תמיכה זו, מסתגלים טוב יותר מבחינה פסיכולוגית למחלה מאשר מטופלים שחיים לבד ונוטים "לעשות הכל לבד" בהתמודדות שלהם עם המחלה.
בקשת תמיכה כרוכה לרוב בביטוי של רגשות ודאגות, וזה, כפי שכבר ראינו, יכול להוות אתגר למטופלים רבים. המשמעות של זה היא שעליכם להסביר לקרובים אליכם איזו תמיכה אתם צריכים וזה דורש מכם לברר עם עצמכם מהי תמיכה זו. אתם בוודאי תזהו דרכים שבהן אנשים יכולים לעזור לכם, דרכים שהם לא חשבו עליהם.
לדוגמה, בני משפחה וחברים מניחים לעתים קרובות שעליהם לספק עידוד ולהדגיש את החיובי. בדרך כלל המטופלים מעריכים את הכוונה המסתתרת מאחורי זה, אולם זה עלול למנוע ממטופלים לבטא את הרגשות ואת העצב שלהם. לעתים קרובות מטופלים מעדיפים לשמוע שאחרים מבינים מה הם מרגישים, ייתנו תוקף לרגשות שלהם וישארו לצדם לאורך כל הדרך. צריך לומר זאת לאנשים. ברמה הקונקרטית, ייתכן שתצטרכו לבקש מאחרים שילוו אתכם לפגישות אצל הרופא, לקחת את הילדים אחרי בית הספר, לחפש מידע למענכם (האינטרנט הוא משאב נהדר למידע עדכני כל עוד המקור הוא מהימן), או לבשל למשפחתך.
אם אתם נוכחים לדעת שאתם נמנעים מלבקש תמיכה זמינה, נסו לחשוב על הסיבות לכך. ייתכן שאתם תמעטו בצורך שלכם בתמיכה כי אתם מאוד גאים בעצמאות שלכם. ייתכן שאתם חושבים שהבקשה שלכם לתמיכה היא בגדר הטרדה לאחרים. ברוב המקרים זה מבוסס על ניסיון קודם. יתכן שבעבר, נוכחתם לדעת שמוטב שתסמכו על עצמכם. עליכם להמשיך ולהיעזר במשאבים העצמיים שלכם אבל גם לזכור שאנשים אחרים יכולים ורוצים לעזור לכם להתמודד מול האתגרים שמציבה מחלת הסרטן.
קבלת תמיכה יכולה להתבטא בהצטרפות לקבוצת תמיכה והמחקרים מראים שקבוצות אלה עוזרות למטופלים להתמודד עם המחלה ולהסתגל למצבם. חברים בקבוצת תמיכה מוצאים שיש להם הרבה מה להציע לחברים אחרים בקבוצה על ידי תמיכה הדדית ועידוד, דיון בבעיות משותפות ודרכים להתמודדות עם המחלה והתחלקות במידע רפואי. הקבוצות מהוות נמל מבטחים שתומך במטופל בהתמודדות שלו עם הפחדים שלו. האגודה למלחמה בסרטן, קופות החולים והמחלקות האונקולוגיות בהן מקבלים טיפול יכולות לתת מידע על קבוצות תמיכה.
לאמץ עמדה של השתתפות בטיפול
האם אתם לוקחים יוזמה ומשתתפים באופן פעיל בטיפולים שלכם? יש מטופלים שתוקפים את הסרטן באופן חזיתי. יש להם רוח לחימה חזקה והם מוצאים דרך להוציא אותה לפועל. הם יוצאים מגדרם בניסיון למצוא מידע על המחלה ועל אפשרויות הטיפול. הם מחפשים את הטיפולים הטובים ביותר ושוקלים גם טיפולים הוליסטיים ואלטרנטיביים. אם גם אתם כאלה בוודאי תסכימו עם האמרה "הרבה תלוי במה שאני עושה ואיך אני לוקח חלק בכך." המחקרים מראים שמטופלים שהגיבו בדרך זו סובלים פחות מדיכאון מאשר מטופלים שמגיבים בצורה פסיבית יותר או מנסים להתעלם ממצבם.
מטופלים שמאמצים עמדה של השתתפות בטיפול מאמינים שהם יכולים להשפיע, והם מוציאים אמונה זו מהכוח אל הפועל. מסיבה זו הם מרגישים פחות חסרי אונים ופחות פגיעים. על כן מצבם הרגשי טוב יותר. האמונה של האדם בעצמו שהוא יכל לבצע דברים בצורה אפקטיבית תועדה על ידי מחקרים כבעלת השפעה חיובית.
מטופלים שמתמודדים בדרך זו שואלים את הרופאים שלהם על אפשרויות טיפול שונות וטיפולים משלימים שהרופא שלהם לא הזכיר. במקום רק לציית למה שהרופא אומר הם מעלים רעיונות משל עצמם. כמו כן, הם מצליחים לשפר את מצבם הגופני בדרכים שהם מעבר להמלצות הרגילות. זה כולל שינויים בתזונה, פעילות גופנית מוגברת, הורדה של הלחץ הנפשי, ויטמינים, צמחי מרפא, יוגה, אקופונקטורה, מדיטציה, תפילות, היפנוזה, דמיון מודרך וכו'. מטופלים אלה מחפשים טיפולים חדשים וניסויים שעשויים להוות תקווה נוספת. בכל הדרכים הללו המטופל משתתף באופן פעיל במאמץ להחלמה מלאה, או אם זה אינו מציאותי, במאמץ לשמור על הבריאות הגופנית הטובה ביותר בנסיבות אלה.
בניגוד למטופלים שמרגישים שעליהם לקחת תפקיד פעיל יש מטופלים שמאמצים לעצמם גישה של ויתור ופטליזם. סיבה אחת לכך היא שזה פוטר את המטופל מהשקעת מאמץ נוסף שיוכל לגרום לשינוי. שמענו מטופלים שאמרו: "מה שיהיה יהיה." המחקרים על ההתמודדות עם מחלת הסרטן מראים שגישה כזאת למחלה קשורה לרמת הסתגלות נמוכה למחלה.
למצוא משמעות חיובית
האבחנה והטיפולים של הסרטן הם חוויה קשה במובנים רבים, אבל זה יכול להיות אתגר ואפילו הזדמנות לשינוי חיובי. כתגובה למחלתם, מטופלים רבים לוקחים צעד אחד אחורנית כדי לברר עם עצמם מי הם ואיך הם חיו עד כה. הם מקדישים זמן למחשבה על הערכים ועל העדיפויות שלהם, ובמקרים רבים מזהים שיש לעשות שינויים (שאולי היו צריכים להיעשות מזמן) באורח החיים שלהם ובמערכות היחסים האישיות. לתהליך זה קוראים לעתים קרובות "הארה", או "צלצול השכמה". מטופלים שנוקטים גישה זו כלפי הסרטן מסתגלים היטב למחלה ומסוגלים להתמודד טוב יותר עם הרבה הפרעות ובעיות שנגרמות על ידי המחלה.
לעתים קרובות אומרים שכאשר אנו מזדקנים, זה מכריח אותנו לשים לב למה שחשוב בחיים. אותו הדבר ניתן להגיד על אבחנה של מחלה שמאיימת על החיים. מה שחשוב לאדם נובע מאמונותיו. לכל אדם יש פילוסופיה בסיסית על החיים שמסמנת עבורו את החשיבות של מטרות וערכים מסוימים. מטרות אלה חשובות בגלל המשמעות שלהם עבור היושר האישי וההגשמה העצמית שלו.
באיזו מידה אורח החיים של האדם מבטא את המטרות ואת הערכים שלו? זו היא שאלה שצריכה להיות מופנית לכל אחד מאיתנו, אבל יש לה משמעות מיוחדת אם מדובר בהתמודדות עם מחלת הסרטן. חולי סרטן רבים מקבלים השראה על ידי המחלה וכתוצאה מכך שמים יותר לב לדברים החשובים ביותר. זה יכול להתבטא בכך שהמטופל מבלה זמן ממושך יותר עם בני משפחתו וחבריו הקרובים, תורם יותר למטרות חשובות שהוא מאמין בהן, מעריך יותר את כל מה שיש לו,
מבליט צדדים של האישיות שלו שעד כה היו מודחקים, מטפל טוב יותר בצרכים הגופניים והרגשיים שלו ומנסה להיות יותר ישר עם עצמו. בכל הדברים הללו ובאחרים, המחלה יכולה להיות דחף לשינוי חיובי.
לפעמים, לרעיון שיש מסר או לקח למחלת הסרטן, יש ביטוי באמונה שהאדם צריך היה לקבל את המחלה. האשמה עצמית זו איו לה מקום, והיא משמשת קרקע לתחושות של אשמה ודיכאון. לאחת מהמטופלות שלנו הייתה תגובה בריאה יותר מבחינה פסיכולוגית, היא אמרה: "חבל שרק בגלל הסרטן אני רואה את הדברים בצורה ברורה יותר, אבל אתם יודעים מה, יש כמה דברים חיוביים שנגרמו על ידי זה."
רוחניות, אמונה ותפילה
לרוב האנשים בחברה שלנו יש אמונות רוחניות בסיסיות, וניתן להיעזר בהן בעת ההתמודדות עם מחלת הסרטן. מטופלים שעושים זאת מפיקים מכך תועלת בכמה דרכים: יש להם תחושה גדולה יותר של שלווה, כוח פנימי, יכולת להתמודד ולהראות הסתגלות פסיכולוגית משופרת ואיכות חיים. תועלת זו נובעת בייחוד מהשקפות של האמונה הדתית או הרוחניות ומהכוח של התפילה והפולחן הדתי (ראו פרק 19, "דת ורוחניות").
כל אחד מאיתנו, בין שאנו חולים בסרטן ובין שלא, נתקלים בזמן זה או אחר בשאלה כיצד להגיב למחלות, לסבל ולמוות. יש כאלה שהמציאות מביאה אותם לייאוש קיומי. אחרים מאמצים השקפות רוחניות ומוצאים משמעות וערך שמתעלים על הקיום האישי שלהם או המצוקה שלהם. השקפות אלה ניתן למצוא בדת ובמסורות הרוחניות.
השקפות אלה יכולות לעזור עם השאלה "למה דווקא אני?". קשה מאוד להשלים עם העובדה שהאל הכל יכול שגומל חסד וטוב, מאפשר מצב שאדם טוב יחלה בסרטן, במיוחד אצל מטופלים אשר מאמינים לעתים קרובות שהמחלה היא בבחינת עונש ושמה שקורה לאדם קשור בדרך מסוימת למה שמגיע לו.
את סערת הרגשות והספקות שעולה מסוגיות אלה ניתן ליישב על ידי תחושה של נחמה וסליחה שהדתות המרכזיות בעולם ספוגות בהן. במסורת היהודית והנוצרית מודגש שאלוהים עמנו בעת צרה וסבל ונותן לנו את החסד שאנו זקוקים לו כדי לשאת את הסבל.
המטופלים מסוגלים להתחבר לעצם האמונה שלהם ולקהילה הדתית שאליה הם שייכים דרך התפילות, ולקבל את הנחמה ואת החיזוקים הדרושים להם כדי להתמודד עם המחלה שלהם. לתפילה יכול גם להיות אפקט מרפא, בוודאי מרפא לנפש אבל אולי גם מרפא לגוף.
לשמור על ההערכה העצמית
מחלת הסרטן יכולה לפגוע בהערכה העצמית של המטופל בדרכים רבות. אחת מהן היא הסטיגמה של חולה הסרטן, האמונה שזה אומר משהו רע על האדם שחולה במחלה. נוסף על כך, הרבה מהמקורות של ההערכה העצמית עלולים להיפגע על ידי ההשפעות של הטיפולים השונים: ההופעה החיצונית, היכולות הפיזיות ורמת הפעילות, התכונות האישיות (להיות בריא ועצמאי) והתפקיד והזהות שיש למטופל במשפחה או בעבודה. אחת ממטופלות סרטן השד שלנו אמרה בצער: "תמיד הייתי גאה בדרך שבה נראיתי ושהייתי אמא טובה ועבדתי כדי לתמוך במשפחה. עכשיו, תסתכלו עלי."
השינויים בהערכה העצמית של המטופל הם בבחינת סכנה אבל גם הזדמנות. הסכנה היא שהמטופל ייכנס למצב של דיכאון וכתוצאה מזה ייחלש הרצון שלו לחיות. ההזדמנות טמונה במציאת מקורות נוספים להערכה העצמית. לדוגמה, המטופל יוכל להתגאות בדרך שהוא מתמודד עם המחלה. ייתכן שהמטופל יעריך מחדש עד כמה אוהבים אותו, לא בגלל מה שהוא עושה או איך שהוא נראה אלא בגלל האישיות שלו. ייתכן שקשה למטופל להיות תלוי באחרים כי העצמאות שלו הייתה חשובה יותר מדי, ייתכן שהמטופל יוכל להתגאות בכך שהוא מסוגל לבטא את הצרכים שלו ולבקש עזרה. אולי הרוחניות שלו הפכה יותר עמוקה על ידי הניסיון של מחלת הסרטן וגם זה עשוי להעלות את ההערכה העצמית שלו. השלמות הרגשית של המטופלים מתעצמת כאשר הם מגלים מקורות חדשים להערכה עצמית ומפתחים אותם.
דרך נוספת לשמור על ההערכה העצמית היא לקיים את הפעילויות הנורמליות ולהמשיך בתפקידים עד כמה שניתן. המחלה אינה מגדירה את המטופל בבת אחת כמטופל סרטן כאילו זו הזהות החדשה שלו. מטופלים שממשיכים לעשות דברים שחשובים להם, עד כמה שניתן, נהנים מהסתגלות פסיכולוגית טובה יותר מאשר אלה שמהר מאוד נוטשים את התפקידים שהיו להם ואת הפעילויות הנורמליות או שיש להם ציפיות נמוכות מעצמם מפני שהם חולים בסרטן. אחד מהמחקרים ציין באופן מיוחד שהמטופלים צריכים "להתמודד עם הסרטן" אבל גם "להעמיד אותו במקומו."
להשלים עם המוות
לכאורה, האתגר הגדול ביותר בהתמודדות עם הסרטן היא המלחמה נגד המוות. ברור שהטכנולוגיה והפילוסופיה של הרפואה המודרנית עסוקות במלחמה זו. גם המטפלים ברפואה האלטרנטיבית מדגישים את פוטנציאל הריפוי שלהם. מטופלי סרטן שומעים מכל הכיוונים שעליהם לשמור על התקווה, לשמור על גישה חיובית ולא להיכנע. נראה שהכל נסב סביב ההחלמה. אולם, הרבה מטופלים מתים מסרטן וגם אלה שלא מתים חיים בצל האפשרות שזה עלול לקרות. מעט מאוד תמיכה ניתנת למטופלים כדי לאפשר להם להשלים עם האפשרות של המוות ולא לראות בה כישלון.
אין זה אומר שעל המטופל להשלים עם האפשרות שהוא ימות ועל כן לא יעשה הכל כדי למנוע את זה. כמו כן, איננו אומרים שאם הסרטן שלכם בשלבים מתקדמים ונראה שהמוות הוא בלתי נמנע, שהמטופל יקבל זאת. העמידה נוכח המוות היא חוויה מאוד אישית ומטבעה, קשה ביותר: האינסטינקטים של ההישרדות שלנו מתנגדים לכך. אובדן החיים וכל הכרוך בהם נראה בלתי נסבל, ולרובנו המחשבה על המוות היא קשה מנשוא. אבל אפשר להשלים עם המוות ומטופלים שעושים זאת נהנים מהשלווה שהשלמה זו גורמת.
לרוב המטופלים שמאובחנים לראשונה כחולים בסרטן יש תחזית טובה להחלמה מהמחלה. יתכן שאתם חושבים שמוטב להתמודד עם המוות כאשר הזמן יגיע. אבל אפילו עכשיו אתם עומדים נוכח האפשרות שתמותו עקב מחלת הסרטן ואתם משתדלים למנוע זאת או לדחות זאת. מאבק זה על החיים שלכם מלא בפחד, ייאוש ויסורים פנימיים אם אתם לא מנסים בדרך שלכם להשלים עם האפשרות של המוות. זה אינו אומר שאתם כל הזמן חושבים על כך, זה אומר שאתם מתמודדים עם זה וממשיכים.
בתהליך ההשלמה עם המוות אפשר להיעזר באמונות הדתיות הפילוסופיות והרוחניות וללמוד מה חשוב בחיים ומדוע. אמונות אלה יכולות לספק משמעות ומטרה לחיים ונחמה כאשר עומדים בפני המוות. הרבה אנשים היו מסוגלים להרגיש ולדעת שהחיים שלהם נסבו סביב משהו חשוב וסביב ערכים שיש להם תוקף ארוך טווח. זוהי אחת הדרכים שהדת שלנו או הרוחניות שלנו יכולה לעזור.
נוכחנו לדעת שרוב המטופלים שלנו נאבקים עם הסוגיות הללו ושואפים לתחושה של שלווה אבל הם נאלצים לעשות זאת בידיעה שיש להם תמיכה מעטה לעובדה פנימית חשובה זו. מטופלים רבים נוטשים את המערכה הזאת ומאבדים את התקווה. אנו רוצים לעודד אתכם להמשיך דרך מחשבות וקריאה במסורות הדתיות והרוחניות שמדברות אליכם. אחד מהספרים שמטופלים רבים המליצו עליו הוא ספר המתים והחיים הטיבטי בהוצאת גל.
דרכי ההתמודדות שדנו בהם אינן מתאימות לכל אחד אבל יש הוכחות לכך שלעתים כלל הן עוזרות למטופלים שמתמודדים עם מחלת הסרטן. השורה התחתונה היא שהם עוזרים למטופלים להרגיש טוב יותר וזה מחזק אותם. מטופלים מרגישם טוב יותר כי הם מתמודדים עם המחלה בצורה ישירה, ומעבדים את ההשפעות הרגשיות שלה אך יחד עם זאת משאירים אותה בפרופורציה המתאימה כדי שהסרטן לא יגדיר אותם ולא ישתלט על חייהם. בכל הניסיונות שמחלת הסרטן מציבה בפניהם המטופלים שומרים על שפיות ומסוגלים להמשיך. הם מרגישים שהם חזקים כי הם נהנים מתמיכה של אנשים אחרים ומעצמם. הם בחנו את הסיבות החשובות ביותר שבגללן הם רוצים לחיות וזה מחזק אותם במאבקם נגד הסרטן. אולם הם חשים שההישרדות איננה המטרה החשובה ביותר; איכות החיים שלהם ומערכות היחסים, הערכים לפיהם הם חיים והרוחניות שלהם גם הם זכאים לתשומת לב ומאמץ. הם מגיעים לשלווה ביודעם שהמוות מהסרטן, אם אמנם זה יגיע לכך, לא ימחק את המשמעות, את הערך ואת השמחה שהחיים נתנו להם וליקיריהם.