ספר סרטן - פרק 5 הטיפול במחלת הסרטן

ניתוחים, הקרנות, וכימותרפיה הם המרכיבים העיקריים של הטיפול במחלת הסרטן. טיפול הורמונלי יעיל בסוגים מסוימים של סרטן. הרופאים משתמשים באחד מהטיפולים או בשילוב של כמה ומצליחים לרפא את החולים (חמש עד עשר שנים חופשיות מסרטן) בכ-58-50 אחוזים מכל סוגי הסרטן (שיעור ההצלחה לחלק מסוגי הסרטן הוא גבוה יותר ובחלק אחר נמוך יותר מאשר ממוצע זה). חשוב לציין שעל אף שהטיפול במחלה אינו מרפא בכ-50 אחוזים מהמקרים, נדיר מאוד שטיפול נמרץ לא יביא איזושהי תועלת לחולה.
סוג נוסף, רביעי, של טיפולים הוא טיפול ביולוגי, כגון: תרפיה אימונולוגית או תרפיה על ידי גנים שכוללת גם מתן אנטיביוטיקה וחיסונים שנועדו לחזק את יעילות המערכת החיסונית. בעבר התרפיה האימונולוגית הייתה ניסויית, אך כיום היא נחשבת לטיפול סטנדרטי בסוגים רבים של סרטן.
אפילו במקרים שבהם ברור למן ההתחלה שאין תקווה לריפוי, טיפול מתאים שכולל טיפול מקל יכול לאפשר לחולה הכרוני בסרטן מפלט מהכאב וחודשים ארוכים או שנים של חיים נורמליים יחסית. החולה עשוי לחיות באופן נורמלי את חייו ובסופו של דבר למות מסיבה שאינה קשורה למחלה.
במהלך שבעים וחמש השנים האחרונות נעשו שיפורים רבים בזיהוי מוקדם של המחלה, באבחון ובטיפול במחלת הסרטן. שיעור השיפור בהישרדותו של חולה למשך חמש שנים עלה מ-20 אחוזים בשנת 1930 ליותר מ-50 אחוזים בשנת 2000. עם זאת, מדהים הדבר שלעתים קרובות נתקלים בהתייחסות שלילית כלפי הטיפול בסרטן, לא רק בקרב המטופלים והציבור, אלא גם בקהילה הרפואית. ניתן לסכם התייחסות זו כ: "אם אי אפשר לרפא את זה למה לטפל בזה?" מוזר הדבר שהתייחסות זו ממשיכה בחברה בה הטיפול במחלות חשוכות מרפא אחרות (מחלות לב, אי ספיקת כליות, וסוכרת ואלה רק שלוש) הוא מובן מאליו.
לפעמים אנשים מתנגדים לטיפול במחלה כי הם שמעו ספורים מפחידים על תופעות הלוואי של הטיפולים והם פוחדים יותר מהטיפולים עצמם מאשר ממחלת הסרטן. לפחדים הללו כיום, אין בסיס בייחוד בכל הקשור לתופעות הלוואי שניתן לשלוט בהן טוב יותר עם תרופות נגד בחילות, כגון קיטריל (Kytril), זופרן (Zofran), אנזמט (Anzemet) קומפאזין (Compazine) ומרינול Marinol)). ניתן לשלוט כיום טוב יותר בדימומים ובזיהומים וכן ניתן להפחית מהכאב ומהסבל או אפילו למנוע אותם.
קיימים ארבעה סוגים של תגובות לטיפול במחלת הסרטן, הם מדורגים על פי השינויים שמאובחנים על ידי בדיקה גופנית, בדיקות מעבדה, צילומי רנטגן ומיפויים:
1. תגובה מלאה (CR): 99-95 אחוז של הקטנה בגידול כפי שנמדד על ידי בדיקות ו/או מיפוי.
2. תגובה חלקית (PR): הקטנה של יותר מ-50 אחוז מהגידול כפי שנמדד על ידי צילום רנטגן ו/או סריקה.
3. תגובה יציבה (SR): הגידול נשאר באותם הממדים על אף הטיפולים, והטיפולים נחשבים ככישלון.
4. אין תגובה (NR): הגידול גדל למרות הטיפולים השונים והם נחשבים לכישלון.

ניתוח
הניתוח מציע את הגישה הראשונית לסרטן. אם ניתן "לחתוך אותו ולהוציא אותו" מבלי שנגרם נזק תפקודי ואין זכר למחלה, ניתן להניח שהחולה נרפא. החיתוך הכירורגי מתאים כאשר הסרטן הוא מקומי ואינו נמצא במבנה חיוני. לדוגמה, אפשר לחיות חיים נורמליים עם כליה אחת או עם חלק מהריאה שכן חלק האיבר שנשאר יכול לתפקד כרגיל.
לפעמים, מבצעים ביופסיה בעזרת מחט דקה (FNA) לפני ההתערבות הכירורגית. מדובר בהכנסת המחט לתוך הגידול כדי להוציא דוגמת רקמה אותה יכול הפתולוג לבדוק ולנתח. ביופסיה היא הרחקת חלק קטן של הרקמה (חלק מהגידול). חלק זה נשלח לפתולוג לבדיקה של "חתך קפוא". הפתולוג מיד מדווח על הממצאים למנתח. אם הגידול אינו מכיל תאים ממאירים המנתח מבצע ניתוח שמרני או מוגבל כדי להרחיק את כל הרקמה החשודה. אם הגידול מכיל תאים ממאירים, המנתח יכול לבצע ניתוח גדול יותר שמתאים לגידול סרטני כדי לסלק כל עקבות של הממאירות.
לעתים קרובות המנתח יכול להרחיק את כל ההוכחות הנראות לסרטן בתקווה שזה יגרום לריפוי. אולם, בכפוף לסוג הגידול ולשלב שבו הוא נמצא, בחלק מהמקרים הסרטן עלול לחזור במיקום המקורי שלו או בסמוך אליו, או באיבר מרוחק יותר (גרורות) כגון הכבד, הריאות, המוח או העצמות. התפתחות זו היא הבעיה החשובה ביותר בניהול מחלות ממאירות. זוהי הסיבה למעקב צמוד לאחר סיום הטיפולים ולבדיקות מעקב חודשים מספר או אפילו שנים לאחר הניתוח כדי להיות בטוח שאכן הושג ריפוי.
אם לא ניתן להרחיק את הגידול בשלמותו או אם יש סכנה שהסרטן יחזור, יש לשקול טיפולים נוספים כגון הקרנות, כימותרפיה, תרפיה אימונולוגית או כל השלושה ביחד כדי להוריד את הסיכון שהגידול יחזור.

הקרנות
ההקרנות יכולות להזיק לתאים או להרוג אותם על ידי פגיעה ב-DNA של תאי הסרטן. תאים בריאים שנמצאים בסביבת הגידול הסרטני ניזוקים גם הם, אך הם ניתנים לשיקום. אפשר לרפא גידולים מסוימים, כגון סרטן צוואר הרחם או מחלת הודג'קין, על ידי הקרנות. זהו לא האמצעי האחרון כפי שאנשים רבים נוטים לחשוב, אך זוהי שיטה מעשית שהורגת את תאי הסרטן, מגבילה את הגידול, שולטת בכאב, ומקטינה את הגידול לגודל שבו הניתוח יהיה יותר יעיל.
המועמד המתאים ביותר להקרנות הוא חולה עם גידול מקומי. יחד עם זאת, גם אם הגידול התפשט, ההקרנות יכולות להקטין אותו ולמנוע חסימת איבר מסוים או לחץ הגורם לכאבים או מהווה סיכון לשבר בעצם.
הנזק הנגרם על ידי ההקרנות מונע מתאי הסרטן להתחלק. בהקרנות מכוונים קרן של קרני X או קרני גאמא (מקובלט, ממאיץ קווי, או ראדיום או מתוך מכונה לצילום רנטגן) בדיוק לגידול. טכנולוגיות חדישות יותר וניסיוניות משתמשות בחלקיקים כבדים - פי-מזונים (פיונים) וניאוטרונים – כדי לטפל בסוגי סרטן שרגישים פחות להקרנות הרגילות.
מסמנים את האזור שאליו מכוונת ההקרנה בעיפרון עור. הסימון נשאר על העור לאורך כל הטיפולים. הרדיולוג ממפה את האזור של מסת הגידול שבה צריך לטפל. מסמנים את הרקמות הבריאות מסביב לגידול כדי להגן עליהן. מכינים תבנית מעופרת מיוחדת לכל מטופל כך שבמשך ההקרנות אנרגיית הקרינה תגיע רק לגידול. במהלך ההקרנות תבנית העופרת נמצאת מעל למטופל על מגש מיוחד שמחובר למכונת ההקרנות. אף על פי כן, לא ניתן להימנע לגמרי מגרימת נזק לתאים הבריאים שנמצאים בדרך של הקרן. על מנת לצמצם את היקף הבעיה וכדי להשיג תוצאות יעילות יותר, מגנים על הרקמות הבריאות עד כמה שניתן ומינון ההקרנות מתחלק לעיתים על פני תקופה של זמן ולא ניתן בבת-אחת.
החישובים המתמטיים המסובכים של כל מינון הקרנות המתאים לכל מטופל (דוסימטריה) לוקח בחשבון את הגידול ואת סיבולת הרקמות שנמצאות מסביב לגידול וכן את תופעות הלוואי הצפויות. החישובים הללו מבוססים על סריקות סי-טי (טומוגרפיה ממוחשבת) וטכניקות רנטגן מתוחכמות אחרות.
פיתוח מכונת הקרנה בעלת אנרגיה גבוהה הפחית את הנזק לתאים הבריאים שסובבים את הגידול. לרוב המרכזים הרפואיים יש כיום ציוד בעל וולטאז' גבוה כגון מאיצים קוויים של קובלט. הרדיולוג יבחר את המכונה המתאימה ביותר כדי לטפל בגידול ולחוס על התאים הבריאים כשהוא לוקח בחשבון את סוג הגידול ומיקומו.
המטופל אינו חש כאבים או אי נוחות בזמן ההקרנות. הדבר דומה לצילום רנטגן בהבדל אחד, שמכונת הרנטגן פועלת דקות מספר כדי לתת מנה גדולה יותר של קרינה. תופעות הלוואי קורות כתוצאה מהפגיעה ברקמה בריאה. ציוד חדיש ומתוחכם יותר וטכניקות בטוחות יותר צמצמו או ביטלו לגמרי חלק מתופעות הלוואי (בייחוד, גירוי בעור, בחילות, הקאות ושלשולים). למרבה המזל, הטיפול על ידי הקרנות מוגבל לשבוע עד ששה שבועות ורק חלק קטן מתופעות הלוואי הוא תמידי. בהמשך אנו דנים בתופעות הלוואי הללו.
לפעמים, מבצעים את ההקרנות ממקור פנימי, ישירות לגידול הסרטני. קיימות שתי שיטות לביצוע הקרנות פנימיות, האחת TROI (Intraoperative Radiation Therapy) לפיה משתילים מחט רדיואקטיבית לתוך הגידול (Brachytherapy) והשיטה השנייה, השתלה של צנתרים שמלאים בחומרים רדיואקטיביים כדי לפגוע בגידול בהקרנות ממוקדות. בשיטות אלה ניתן להגן על הרקמות הבריאות הסובבות את הגידול הסרטני מפני החשיפה לקרינה. את הטיפולים הללו מבצעים בדרך כלל בחדר הניתוח והמטופל נמצא בהרדמה מלאה או תחת הרדמה מקומית. ניתן להשאיר את המחטים או הצינורות בתוך הגוף למשך שעות או ימים וכך הגידול מטופל על ידי מנה גדולה של קרינה.
ניתן לרפא גידולים מסוימים, כגון: סרטן צוואר הרחם, סרטן השד וסרטן בלוטת הערמונית על ידי הקרנות. ההקרנות יכולות לרפא הרבה סוגים של סרטן שלא הורחקו לגמרי על ידי ניתוח.
הרבה פעמים ניתנות הקרנות בשילוב עם טיפולים אחרים. לדוגמה, לאחר ניתוח, נותנים לעיתים מנה של קרינה כאמצעי מניעה וכדי לעקר את תאי הגידול שאולי נותרו לאחר שהגידול הורחק.
הטיפול בכימותרפיה ניתן בדרך כלל לפני הטיפול בהקרנות ובמהלך הטיפול על ידי תרופות, כגון: אדריאמיצין (Adriamycin),
5- פלואורציל (5-Fluorouracil) ופלטינול (Platinol) או טאקסול (Taxol) שהן תרופות שגורמות למטופל להיות רגיש לקרינה וזאת כדי להגדיל את ההשפעה של ההקרנות. השילוב בין הטיפולים עשוי להיות יעיל יותר בגידולים מסוימים אולם הוא עלול לגרום ליותר תופעות לוואי. ניתן להפחית את תופעות הלוואי או למזער אותן על ידי התאמת מינון הכימותרפיה וההקרנות.

כימותרפיה
בטיפול הכימותרפי משתמשים בתרופות שמתקיפות את תאי הסרטן ועשויות להרוס אותם. בדרך כלל משתמשים בכימותרפיה לטיפול בסרטן מערכתי או פולשני שהתפשט למקומות אחרים בגוף דרך מערכת הלימפה או מערכת הדם וכן לטיפול במקרים בהם ניתוח והקרנות כבר לא אפקטיביים. לאחרונה משתמשים בכימותרפיה בנוסף להתערבות כירורגית (הטיפול הראשוני) כדי להרוס כמויות קטנות ובלתי מזוהות של תאים סרטניים.
לכימותרפיה יש מוניטין גרוע. לחלק מהמוניטין הגרוע יש הצדקה אבל לחלק אין. לא כל התרופות גורמות תופעות לוואי חמורות והיום להרבה מטופלים יש תגובות טוקסיות מזעריות.
רוב האנשים מסוגלים לסבול את הכימותרפיה, לחלק יש תגובות שנעות ממתונות לחמורות וחלק אינו מסוגל לסבול את הכימותרפיה. למרבה המזל קיימות דרכים רבות להפחית בתופעות הלוואי. על חלק מהן נדון בפרק 7 בנושא "תופעות הלוואי של הכימותרפיה".
משתמשים בכימותרפיה כדי לרפא סרטן בשלב מתקדם או סרטן עם גרורות. יש סוגי סרטן שמלכתחילה מגיבים טוב יותר לטיפול כימותרפי. בתחילה השתמשו בכימותרפיה רק במקרים שבהם הניתוח וההקרנות לא עזרו. כיום משתמשים בכימותרפיה כאמצעי ביטחון נוסף בעקבות ניתוח שבו מורחק גידול עם סיכוי טוב לחזור. לדוגמה, מתחילים בכימותרפיה מיד לאחר ניתוח סרטן השד (כאשר מצאו תאים סרטניים בבלוטות הלימפה הסמוכות) ראו "כימותרפיה כתוספת".
במספר מחלות, כגון: בורקיט (Burkitt) לימפומה, כוריוקארצינומה, לויקמיה חריפה, סרטן השחלות, סרטן האשכים, ובכמה מקרים מתקדמים של מחלת הודג'קין, השימוש האגרסיבי בכימותרפיה, בליווי או ללא ליווי של הקרנות, עשוי להביא להקלה במחלה או לריפוי מלא.
בדיוק כמו בתאים בריאים, תאים סרטניים נמצאים בתהליך בלתי פוסק של מנוחה או התחלקות (מחזור התא). תהליך חלוקת התא הינו כאשר תא אחד יוצר שתי בנות. אולם בניגוד לתאים בריאים תאים סרטניים מתחלקים בצורה בלתי נשלטת. הכימותרפיה מנצלת את הדרך בה התאים מתרבים.
קיימות כיום קרוב לשישים תרופות כימותרפיות, עם זאת רק שלושים מתוכן ניתנות לשימוש ברוב סוגי הסרטן.
כל הזמן חותרים למציאת כימותרפיה יותר אפקטיבית ולמציאת השיטה האפקטיבית ביותר לנתינת התרופות, לתדירות בה יש לתת את התרופה, ולמציאת שילוב טוב יותר של התרופות ופיתוח תרופות חדשות.

להחליט לקבל כימותרפיה
ההחלטה לקבל טיפול כימותרפי היא החלטה אישית שמבוססת על פילוסופיה אישית ומידע רפואי מדויק. רבים מאלה שמחליטים על כימותרפיה כנגד כל הסיכויים קיבלו למעשה החלטה להילחם. התועלות יכולות להיות קטנות מאוד, שוליות או גדולות. חולים נואשים בשלבים מתקדמים של המחלה מחליטים על קבלת טיפול כימותרפי בתקווה שזה ייתן להם אפילו סיכוי קטן לחיות.
יותר מחמישים אחוז מחולי הסרטן מועמדים לטיפולים כימותרפיים והם יקבלו אותם. מחקרים אחרונים הראו שחולות בסרטן השד, שנמצאות בסיכון שהסרטן יחזור, יכולות להגדיל את סיכויי ההישרדות שלהן או לעכב את החזרה של המחלה על ידי טיפולים כימותרפיים. עובדה זו נכונה גם לגבי חולים במחלת הודג'קין, לימפומות, סרטן האשכים, סרטן השחלות וסוגי לויקמיה.
למרות שנות המחקר הארוכות והידע הרב שהולך ומצטבר לגבי צורת מתן טיפולי הכימותרפיה בדרך הטובה ביותר והקטנת תופעות הלוואי, המחיר שהכימותרפיה גובה ממשיך לעלות תוך איום על איכות החיים של החולים.
כדי לעזור לכם להחליט אם לקבל טיפולים כימותרפיים תשאלו את השאלות הבאות:
1. האם הטיפולים הכימותרפיים יהיו אפקטיביים בשליטה על המחלה?
2. האם הטיפולים הכימותרפיים יאריכו את תוחלת החיים שלי?
3. מה הם הסיכויים שהמחלה תחזור אם לא אקבל טיפולים כימותרפיים? למה עלי לצפות?
4. האם הסרטן שלי בשלב מוקדם או בשלב מתקדם? האם זה משנה לגבי ההחלטה על תוכנית הטיפולים הכימותרפיים?
5. האם עלי להירשם לפרוטוקול מחקר? מה היתרונות?
6. כיצד מודדים את ההצלחה (התגובה) של הטיפולים הכימותרפיים? (תגובה של 70 אחוז פירושה שלשבעים אחוז מהחולים שטופלו תהיה הקטנה בממדי הגידול, דבר שמשקף הטבה משמעותית בזמן מסוים)
7. מה הן תופעות הלוואי של הטיפולים הכימותרפיים? איך ישלטו או יתגברו על תופעות הלוואי? האם יש תופעות לוואי לטווח רחוק? איך ישלטו או יתגברו עליהן?
8. האם תוכנית הטיפולים הכימותרפיים תקל על הכאבים, הלחץ או תסמינים של הסרטן גם אם הם לא יביאו להארכת תוחלת החיים שלי?
9. האם אוכל לדבר עם חולה שקבל טיפולים כימותרפיים?
10. איפה אקבל את הטיפולים ומי ייתן אותם?

טיפולים הורמונליים
בטיפול הורמונלי מנסים להקטין את הגידול או לשלוט בו על ידי מתן הורמונים (דרך הפה או על ידי זריקה) או על ידי הוצאה של איברים שמייצרים הורמונים (שחלות, אשכים, בלוטות האדרנל או בלוטת יותרת המוח). המטרה היא להקטין את ייצור ההורמונים או לחסום את פעולתם של ההורמונים שמזרזים את הצמיחה של גידולים מסוגים מסוימים. הטיפול ההורמונלי התגלה כיעיל במקרים של סרטן בלוטת הערמונית, סרטן השד ולפעמים סרטן הכליות וסרטן השחלות. הוא הצליח להקטין את הגידול בצורה משמעותית. עדיין אין מבינים לגמרי את מנגנוני הטיפול ההורמונלי אך ידוע שלחלבונים של הקולטן ההורמונלי יש תפקיד מרכזי.
הקולטנים ההורמונליים הם חלבונים שנמצאים על פני השטח של תאים בריאים ותאים סרטניים והם "ננעלים" על הורמונים מסוימים שמיוצרים על ידי הגוף ומעבירים אותם לתא. השכיחות והסוג של הקולטנים ההורמונליים על התאים הסרטניים שהוצאו על ידי ניתוח חשובים כדי לדעת באם הסרטן יגיב לטיפול הורמונלי. הפתולוג בודק את הקולטנים ההורמונליים כחלק מהבדיקה הפתולוגית של הרקמה שהוצאה בניתוח. כאשר קולטן מסוים חסר הסיכויים גדולים לחזרה של המחלה.
לדוגמה, בסרטן השד בודקים בדרך כלל האם הקולטנים של אסטרוגן ופרוגסטרון נמצאים. נוכחות מספיקה של אחד משני ההורמונים או שניהם מעידה על כך שההורמונים נותנים גירוי לצמיחה של הגידול הסרטני. אם הבדיקה היא חיובית יש סיכוי טוב לטיפול עם הורמון, כגון טאמוקסיפן (Tamoxifen) ארימדקס (Arimidex), ארומסין (Aromasin), או פמרה (Femara), שיפחית מהסיכוי של החזרה של המחלה.

טיפולים כימותרפיים מסייעים
טיפולים כימותרפיים מסייעים הם טיפולים שניתנים כתוספת לחולה שנמצא בסיכון גבוה שמחלת הסרטן תחזור. הטיפולים הכימותרפיים המסייעים מקטינים סיכון זה והם ניתנים לאחר סיום הטיפול הראשון. הטיפול הראשון יכול להיות ניתוח, או הקרנות. המטרה של הכימותרפיה המסייעת היא לחסל גושי תאים בגודל מיקרוסקופי שיש סיכוי שהם נדדו לחלק אחר בגוף. כימותרפיה מסייעת עוזרת גם בהקטנת הסיכון לגרורות. גם אם הטיפול אינו מביא לריפוי הוא בדרך כלל יגדיל את מרווח הזמן עד לחזרה של המחלה.
בסרטן השד משתמשים הרבה בתוכנית כימותרפיה מסייעת, בייחוד בארבעת התנאים הבאים:
• במהלך הניתוח נמצאו תאים סרטניים בבלוטות הלימפה.
• הגידול גדול, דבר המעיד על אפשרות של גרורות.
• פתולוגיה אגרסיבית, או דרגה מתקדמת של הגידול.
• לגידול אין קולטנים הורמונליים (ראו "טיפולים הורמונליים"
בפרק זה) או בדיקת גנים של השד שהראתה HER2/neu חיובי.
במקרה של סרטן חדש, הטיפולים הכימותרפיים המסייעים ניתנים במשך שלושה עד תשעה חודשים.

כימותרפיה מסייעת מקדימה
הכוונה למקרה בו ניתנים טיפולים כימותרפיים לפני הניתוח או ההקרנות. המטרה היא להקטין גידול בעל ממדים גדולים. במקרה של גידול בעל ממדים גדולים כמו בסרטן השד, סרטן בראש או בצוואר, ההצלחה של הניתוח או ההקרנות מובטחת יותר אחרי שהגידול התכווץ על ידי כימותרפיה מסייעת מקדימה. השימוש בטיפולים מקדימים עשוי לצמצם את האפשרות לגרורות.
השתלת מוח עצם
השתלת מוח עצם היא טיפול תומך בו משתמשים לאחר מתן כימותרפיה במינון גבוה כאמצעי לטיפול במחלת הסרטן או כדי לעכב את הגידול בקרב חולים שיש להם מחלה עם גרורות.   כימותרפיה במינון גבוה עלולה להיות מספיק רעילה כדי לצמצם את כמות מוח העצם (שם נוצרות הכדוריות הלבנות, הכדוריות האדומות וטסיות הדם). כדי לשקם את מוח העצמות של המטופל משתילים מוח עצם - מקרוב משפחה או מתורם אחר שנמצא מתאים או מהחולה עצמו שתרם מוח עצמות לפני הטיפול.
לתהליך זה דרושה תמיכה נוספת, כגון עירויים קבועים של דם וטסיות דם, מתן אנטיביוטיקה נגד זיהומים ותמיכה תזונתית. יש צורך בזמן רב יותר כדי לקבוע האם התוצאות מצביעות על שיפור במספר קטן של מקרים של סרטן או שהם מעכבים את החזרה של המחלה. הסבר מפורט על השתלת מוח עצם תמצאו בפרק 6 בנושא "המדריך לשורדים השתלת מוח עצם".

מתן טיפולים כימותרפיים והפיקוח עליהם
אם הרופא רשם לכם טיפולים כימותרפיים שניתנים דרך הווריד (IV), האחות האונקולוגית תהיה זו שתיתן לכם את התרופה. אתם יכולים לעשות הרבה על מנת להקל את התהליך. חשוב לדבר עם האחות על החרדות שלכם, הפחדים והציפיות. כדי שהאחות תוכל להפוך את החוויה לנסבלת. חשוב שהיא תדע את הדברים הבאים:
• האם כבר היה לך ניסיון עם תרופות שניתנות דרך הווריד?
• האם יש לך חרדות ממחטים?
• האם התעלפת או הרגשת סחרחורת לאחר קבלת זריקה?
• האם נאמר לך שהוורידים שלך "נעלמו" או שהם "התמוטטו"?
• האם יש לך העדפה באיזה מקום בגוף לקבל את הטיפול?
התשובות לשאלות אלה יעזרו לאחות האונקולוגית להתאים את הטיפול באופן אישי לך.
אם יש לך חרדות ופחדים מפני קבלת תרופות דרך הווריד אפשר לעסוק בפעילות להפגת חרדות, כגון:
• להקשיב למוסיקה מרגיעה.
• לסגור את העיניים.
• להחזיק ביד של אהוב.
• להריח משהו טוב, כגון שמן לבנדר או שמן לימון.
• לעיין בכתב עת צבעוני.
• לקרוא ספר מרתק.
• להאזין לספר מוקלט.
• להביא "חפץ מנחם" מהבית, כגון כרית או שמיכה.
בחלק ממקומות הטיפול יש טלוויזיה ווידאו. שאלו את אנשי המנהלה במקום בו אתם מקבלים את הטיפול מה ניתן לקבל שם כדי שתוכלו להביא משהו שיסב את תשומת לבכם.
קבלת הכימותרפיה
קבלת הכימותרפיה דרך הווריד אינה אמורה להיות טיפול מכאיב. החדרת המחט עלולה להכאיב ברגע הראשון, אך מיד עם הידוק המחט למקומה הכאב עובר. חלק מהתרופות הניתנות בכימותרפיה עלולות לגרום לגירוי בזמן העירוי. אל תהססו לומר זאת לאחות. ניתן להאט את קצב העירוי או לדלל את התרופה כדי להקטין את הגירוי. החולים מדווחים לעתים קרובות על תחושה של קור במקום בו הוחדרה המחט. מדובר בכניסה של החומר לתוך הווריד. התמיסה היא בטמפרטורה של החדר והרגשת הקור נובעת מכך שהיא מוחדרת לגוף שנמצא בטמפרטורה גבוהה יותר. תחושת הקור נעלמת לאחר מספר דקות. אם זה מפריע ניתן לכסות את האזור במגבת חמה.
עירוי של הרבה חומרים כימותרפיים לוקח זמן ממושך - שעה ויותר. חומרים כימותרפיים אחרים ניתנים בזריקות לוריד. לסוג זה של חומרים קוראים "וסיקנטים" שכן אם הם נוזלים מהוריד החוצה הם עלולים לגרום לכוויה של הרקמות מסביב ולגרום להיווצרות שלפוחיות. חשוב לוודא עם האחות אם אתם מקבלים כימותרפיה "וסיקנטית". אם כן, דווחו מיד על תחושה של כוויה, עקצוץ, אדמומית או התנפחות שאתם מבחינים באזור בו הוחדרה המחט.
במהלך הטיפולים הכימותרפיים רצוי לבדוק את לחץ הדם, הדופק והחום. בדיקות אלה נעשות על ידי האחות כדי לוודא שהכול יציב. לאחר סיום העירוי, האחות מוציאה את המחט וחובשת את האזור. חשוב לבדוק את האזור במשך מספר ימים כדי לראות אם אין דלקת או זיהום. בדיקות דם מתבצעות באופן תקופתי כדי לקבוע את המינון הבא של הכימותרפיה וכדי להישמר מספירה נמוכה (ראה פרק 7 בנושא, "תופעות הלוואי של הכימותרפיה").
עזרים לנגישות ורידית
יש דרכים רבות לחדור לווריד. החדרת מחט היא אחת מהן. לחלק מהחולים יש ורידים דקים מאוד או שהם כבר קיבלו טיפולים כימותרפיים בעבר והדבר מקשה מאוד על החדרת המחט לווריד. האחות האונקולוגית או הרופא עשויים להמליץ על עזרים לנגישות ורידית (VAD). חלק מהעזרים הם בצורת צנתר חיצוני אותו שמים בווריד מרכזי בדרך כלל באזור החזה העליון ובקצה הוא יוצא החוצה. זה נראה כמו צינורית שקופה או לבנה שיוצאת מהגוף. ניתן להוציא דם או לתת עירוי דרך הצינורית. הצינורית נשארת במקומה עד לסיום הטיפולים (למשך שישה שבועות, למשל).
צנתרים חיצוניים דורשים תחזוקה יום-יומית, על ידי החולה או על ידי ספק השירות הרפואי (קופ"ח או בית החולים). הטיפול כולל החלפה יומיומית של החבישה, ניקוי העור מסביב לנקודת היציאה של הצנתר ושטיפה של הצנתר בהפארין או עם תמיסת מלח. חשוב שהאזור יהיה יבש כל הזמן. חשוב לבדוק את האזור מדי יום כדי לראות אם אין אדמומית, נזילה או בצקת. על כל אחד צריך מיד לדווח לרופא.
סוג אחר של עזרים מושתל מתחת לעור (Medi-Ports או Portacaths) בדרך כלל מתחת לעור בחזה ונראים כמו בליטה בגודל של 3.75 ס"מ לערך. עזר זה יותר נוח מאשר זריקה יומית. יש לשטוף אותו עם תמיסת מלח סטרילית ובהפארין כל ארבעה שבועות כאשר הוא לא נמצא בשימוש. האחות האונקולוגית תעשה זאת למענך.
העזרים מאפשרים לחולים שיש להם ורידים קטנים או מצולקים או ורידים הרוסים לקבל טיפולים כימותרפיים ועירויים תומכים אחרים וגם לתת דם לבדיקות תוך אי נוחות מינימלית. כמו כל גוף זר שמוכנס לגוף יש סכנה של זיהום וקרישי דם. האחות האונקולוגית והרופא ידברו עמכם על היתרונות והחסרונות של העזרים אם תזדקקו להם.

היפרתרמיה
בשטה זו משתמשים בחום בטיפול במחלת הסרטן. השיטה מוכרת מזה ארבעת אלפים שנה. מאז שנת 1900, יש הוכחות הולכות וגוברות שניתן להרוס את התאים של הגידול על ידי חימום הגידול ל: 43-42 מעלות צלזיוס למשך זמן קצר. התאים הסרטניים יותר רגישים לחום מאשר תאים בריאים. יתר על כן, כל הגידולים הסרטניים סובלים מאספקת דם גרועה ועל כן, הם משמרים חום ואינם יכולים להוריד אותו כמו תאים בריאים.
מכת החום מופקת על ידי גל רדיו היכול לחמם מבפנים בלי לגרום נזק לעור. בדרך זו ניתן לטפל בגידולים מקומיים וגם בהרבה סוגים של גידולים עם גרורות. לאחר הטיפול, במקום תאי הגידול המתים יש רקמה צלקתית. השימוש בהקרנות ובכימותרפיה יחד עם ההיפרתרמיה עשוי להגביר את ההשפעה האנטי סרטנית.
אף שהטיפול בהיפרתרמיה עדיין נחשב לניסיוני, ניתן לשלב אותו עם ניתוח, הקרנות, כימותרפיה ותרפיה אימונולוגית.