ספר סרטן - פרק 3 - המפגש הראשון היחסים בין הרופא והמטופל: החוזה הבלתי כתוב

“היום בו נודע לי שאני חולה בסרטן היה היום הנורא בחיי." סנטור יוברט ה. המפרי Senator Hubert H. Humphrey

לרופא המטפל במחלת הסרטן של המטופל, חשוב שבמהלך הפגישה הראשונה התקשורת בינו למטופל תהיה גלויה. מטופלים חדשים תמיד חוששים, ועל כן האונקולוג מנסה לתאר להם את העובדות הבסיסיות של המחלה ומבקש מהם לתאר את הסימנים שלהם וכן כמה פרטים אישיים הדרושים לו כדי לתת את הטיפול הטוב ביותר לכל מטופל.
המידע על מחלת הסרטן הוא נגיש ביותר ויביא תועלת לאדם שיעבור את תהליך הטיפול ויחיה עם המחלה. מטופלים שקיבלו מידע מגיבים טוב יותר לטיפולים ומשפרים את הסיכויים שלהם להתמודד בהצלחה עם המחלה. יתר על כן, ההתנהגויות שלהם במפגשים הראשונים עם הרופא עשויות להשפיע על איכות חייהם במהלך המחלה.
המטופלים חייבים לדעת שהם זכאים לכל מידע שקיים בנושא בדיקות, תוצאותיהן ותהליכי הטיפול. בארה"ב ובארץ המטופלים קוראים וחותמים כיום בנוכחות הרופא שלהם על טופס "הסכמה מדעת" בנושא הליכים אבחוניים מיוחדים (כמו צנתור) וטיפולים מיוחדים (כגון, ניתוח, הקרנות, כימותרפיה ניסיונית ותרפיה אימונולוגית). לכל מדינה כמובן יש הגדרה משלה מהי הסכמה מדעת.
היות והרופא יודע שמה שהוא עומד לומר עלול להשפיע על עתידו של המטופל, כאשר הוא נפגש עמו הוא מתקדם לאט ובזהירות, מוכן לשנות את הגישה שלו בהתאם לקצב של המטופל - למה שהמטופל מגלה כמה היא או הוא רוצים לדעת ברגע זה.
ככלות הכל, זוהי זכותו של החולה לקבוע כמה הוא רוצה לשמוע. הרופא, מצד שני, חייב לאפשר למטופל לקבל מידע על כל מה שהוא רוצה לדעת.
הרבה מטופלים כיום שואלים באופן ישיר, "יש לי סרטן?" בנסיבות אלה הרופא יכול להיות גלוי. אבל אם המטופל אומר שהוא אינו מעוניין לדעת את פרטי המחלה או הטיפול, אזי הרופא בדרך כלל לא מתעקש. כל אדם יודע איך היא או הוא מסוגל לתפקד. האנשים היחידים שלהם צריך לתת את המידע הם אלה שאחראים מבחינה כספית לאחרים/אפוטרופסים.
בין שהפגישה הראשונה מתקיימת בבית החולים ובין שבמרפאה, אני מעדיף שבני המשפחה הקרובים ביותר יהיו נוכחים בזמן מתן ההסבר. זה מבטל את הצורך בחזרות ומפחית את האפשרות של אי הבנות. כמו כן, לפעמים נוכחותם של בני המשפחה האהובים מפחיתה את חרדת הנטישה של המטופל וגורמת לו להיות בטוח שלא מסתירים ממנו שום מידע. המטופל ובני המשפחה יכולים לשאול שאלות ולשקול בעיות שעלולות לעלות, שכן מבחינה אידיאלית, הטיפול לטווח רחוק במחלת הסרטן דורש את המעורבות ושיתוף הפעולה של כל המשפחה.
במהלך ההסבר הראשוני המטופלים יכולים לעזור ועל ידי כך לקבל מידע טוב יותר - אם הם ישיבו לשאלות מובילות, כגון: "יש לך שאלות כלשהן על האבחון שלך?" לרופא זה לא יעזור אם המטופל יאמר "לא", או "אתה הרופא, אתה צריך לדעת". כפי שציינתי, היחסים בין הרופא למטופל יהיו טובים אם שני הצדדים ישתפו פעולה כמו בדו-שיח הבא:
רופא: "מה אתה חושב שלא בסדר?"
מטופל: "אני לא בטוח."
רופא: "טוב, יש כמה אפשרויות. זיהום חמור או מחלת מפרקים או מחלה סיסטמית - או מחלה מהטיפוס של אולקוס או משהו ממאיר. מה אתה חושב שגורם לבעיה שלך?"
מטופל: "אני באמת לא יודע. אתה לא יכול להגיד לי?" או "יש לי סרטן?"
כאשר המענה הוא "כן, יש לך סרטן", או "כן, יש לך גידול", על הרופא לתת הסבר מפורט, כשהוא חוזר על חלק גדול מהמידע הבסיסי שהמטופל כבר קיבל במהלך ההליכים האבחוניים. על הרופא להסביר מהו הסוג של הגידול ומהי דרגת הממאירות שלו אם כי זה לא צריך להיות בבת-אחת. חשוב ביותר לגרום לכך שהמטופל יהיה מודע לטיפולים הקיימים כדי להילחם במחלה. הרופא בד"כ מסביר שאנו נתחיל בצורת טיפול המקובלת לסוג כזה של סרטן בשלב הזה, ושישנם טיפולים אחרים שעשויים להיות יעילים באותה מידה ושהם יהיו גיבוי אם הטיפולים הראשונים לא יהיו יעילים.
מתוך הדיון הראשוני על האבחון ועל סוג הטיפול עלולות לצוץ אי הבנות רבות. המטופלים בדרך כלל יותר מדי המומים ולא מסוגלים לחשוב בבהירות ודרוש להם זמן כדי לעכל את החדשות הרעות. לרוב הם אינם מסוגלים לענות על השאלה האחרונה שהיא, "יש משהו שאינך מבין בקשר לבעיה שלך?" יתכן שהם לא הבינו מאומה מהשיחה שלנו מפני שהם לא שמעו כלום לאחר שהמילה סרטן נאמרה.
לפני שנים אחדות, מטופלת עזבה את משרדי לאחר שיחה בת שלושים דקות על מחלת הסרטן שלקתה בה ובחוץ פגשה את בת דודתה ששאלה, "מה אמר לך הרופא?" למרות שרק תשעים שניות חלפו מאז השיחה שלנו, היא השיבה, "שכחתי". היה ברור שההסבר שלי נפל על אוזניים ערלות. היא הייתה עדיין המומה מהמשפט הראשון של השיחה שלנו.
אנו מעודדים חולים לרשום את השאלות שמתעוררות במהלך פגישת הייעוץ שלנו. למעשה אני מבקש מהם לעשות "רשימת קניות" של כל השאלות שהתעוררו אצלם על סוג הסרטן שלקו בהם, הטיפולים בעתיד או כל מה שמדאיג אותם ולא משנה עד כמה שזה נראה להם טריוויאלי או לא רלוונטי. רשימה כזאת עוזרת להם לכלול דאגות שאחרת היו עלולים להדחיק או שאלות שהם חושבים שהם עלולים לשכוח לשאול אותי בשיחה הבאה שלנו (רשימת השאלות גורמת לכך שזמן הפגישה המוגבל, מנוצל כהלכה).
שאלות ודאגות לדוגמה:
• בבקשה תסביר את הכול מחדש. מה קורה בתוך הגוף שלי?
• אם השיער ינשור לי האם הוא יצמח מחדש?
• יש משהו שאני יכול לקחת אם יהיו לי בחילות בכימותרפיה?
אני צריך לעבוד יום-יום.
• אני לא יכול להרשות לעצמי להיות חולה. האם יש מקורות מימון כלשהם?
• האם אוכל לשחק טניס בזמן טיפולי הכימותרפיה?
• אני יודע שזה מעמסה כבדה על הגוף שלי. מה אני יכול לעשות כדי לקבל תזונה נוספת שהגוף שלי יהיה זקוק לה?
• יהיה עלי לבצע את עבודות הבית מיד כאשר אשוב מבית החולים. מה אני יכול לעשות כדי שהשרירים שלי יהיו חזקים בזמן האשפוז?
• אני יודע שמחלת הסרטן איננה מידבקת, אבל אני לא יכול
להשתחרר מהמחשבה. האם זה יהיה בסדר אם אני אשכב עם בן הזוג שלי?
כל עובדה שאני נותן למטופלים שתרגיע את דאגותיהם, תשחרר אותם על מנת שיוכלו להקדיש את המאמצים שלהם לטיפול עצמי ולחיים.

המשפחה והאבחנה
לפעמים, אחד מבני המשפחה לוקח אותי הצדה ומבקש ממני לא לספר למטופל מהי האבחנה אם מדובר בסרטן. אני מרגיש שכל הסכם שנוגע למטופל צריך להיות בין המטופל ובין הרופא שלו. אם מישהו מגיע אלי לעזרה רפואית, הוא האדם שעמו אני עושה את ה"חוזה הבלתי כתוב" לאמון וגילוי לב הדדיים, ועם זאת אני מקדם בברכה את התמיכה של בני המשפחה ושל החברים. המטופלים החלשים לכאורה, מתגלים כחזקים יותר ממה שחושבים והם מסוגלים להתמודד באופן ישיר עם מחלת הסרטן.
היו גם מקרים הפוכים. מטופלים שביקשו לשמור את דבר מחלתם בסוד כדי להגן על בן/בת הזוג או על בן משפחה אחר. במקרה כזה הרופא מנסה להסביר למטופל את התועלת הטיפולית שטמונה בהתייחסות למשפחה כיחידה. למשל, בעל שמצטרף לרעייתו בעת הביקור אצל הרופא יחלוק עמה את הבעיות שלה, יכיר את החרדות שלה ואת מהלך הטיפולים ועל כן, יוכל לתת לה תמיכה רבת ערך. הייתה מטופלת שתמיד אמרה שהיא מרגישה נהדר אבל אז בעלה, שהיה נוכח התערב, ואמר: "זה לא נכון. היו לך בחילות בלילה שעבר". האפשרות הייתה אז לרשום לה תרופה נגד בחילות.
כל אחד שמע על מקרים כאשר בן משפחה והמטופל חשבו, כל אחד לחוד, שהוא או היא בלבד יודעים את האמת. בדרך כלל, גישה מגוננת זו היא תבוסתנית לא רק מפני שאנרגיה יקרה מבוזבזת אבל גם משום שככל שממשיכים בכך החרדה והדאגה של שני הצדדים גדולה יותר. על כן, אני מנסה לגרום לכך ששניהם יבואו ביחד.
לעתים הנסיבות הן אף יותר חמורות. לפעמים אני מוזמן למקרה שבו ההונאה של המטופל נמשכת זמן רב. המשפחה או הרופא או ספק השירות הרפואי (קופ”ח או בית החולים) החליטו לא לספר למטופל את האמת, ואז נשאלת השאלה אם זה יהיה נבון להתערב במערכת יחסים שכבר מבוססת. המדיניות שלי במקרה כזה שאם למטופל אין בעיות פסיכיאטריות, הוא אינו סנילי והוא שואל אותי ישירות אני אסביר לו מהו סוג המחלה בפרוטרוט לפי רצונו. אם המטופל אינו מראה נטייה לדעת מהי המחלה שלו אני נוטה להשלים עם רצון המשפחה, הרופא וספק השירות הרפואי (קופ”ח או בית החולים), למרות שמדיניות זו הביאה בעבר לתוצאות עגומות.
מצב כזה עלול לקרות כאשר למטופל ולמשפחתו יש מנהגים תרבותיים לפיהם האבחנה של מחלת הסרטן אינה ניתנת למטופל אלא למשפחה. לפי הרגשתי, המטופל יודע מהי מחלתו אבל הוא לוקח חלק בהונאה. לעיתים מצבם של מטופלים אלה מתדרדר והם מאבדים את הרצון לחיות כאשר אומרים להם שהם חולים בסרטן.

תכנון שיטת הטיפול
בהתאם לתנאים של החוזה הבלתי כתוב אני מנסה לא להחליט החלטות רפואיות מבלי לקחת בחשבון את הצרכים הרגשיים של המטופלים. ככל שאני מדבר יותר עם המטופל על משפחתו, עבודתו, דעותיו על הדת, תחביבים, מצבי רוח ואורח חייו כך אני לומד יותר על צרכיו הרגשיים. באותו הזמן עלי לומר למטופל שסוג הטיפול אותו נבחר יהיה מוגבל בכל רגע נתון על ידי סוג הסרטן ושלב ההתפתחות בו הוא נמצא. אני מתאר את הסיכונים, תופעות הלוואי ואת התוצאות המצופות של רוב סוגי הטיפול שקיימים כיום, כדי שלא תהיינה הפתעות לא נעימות בעתיד.
כדי שניתן יהיה להעריך את היעילות של שיטת הטיפול שהיא חדשה למטופל צריך לתת לשיטה זמן מספיק. אני מסביר למטופלים שכאשר הם רוכשים מכונית חדשה הם אינם יודעים כמה טוב היא נוסעת עד שהם לא נוהגים בה במשך כמה שבועות או חודשים. לאחר תקופה מסוימת הם יוכלו לדעת פרטים כגון צריכת הדלק, כל כמה זמן צריך לבצע בה תיקונים וכן הלאה. כך גם בשיטות הטיפול במחלת הסרטן. למרות שהטיפול משתנה בהתאם לסוג הסרטן ולשלב בו הוא נמצא המטופל צריך לחכות בדרך כלל במשך ששה עד שנים-עשר שבועות לאחר התחלת הטיפול בכדי להעריך את התוצאות הראשונות בדיקות מעבדה, צילומי רנטגן ומיפויים למיניהם.
מטופלים רבים חרדים כאשר נעשים שינויים בתוכנית הטיפול שלהם, אך שינוי אינו אומר בהכרח שהסרטן התקדם או שצצה בעיה חדשה. להפך, זה די שכיח לעבור מצורת טיפול אחת לשניה, לשנות את התוכן ואת המינון של הטיפולים ואפילו לעשות הפסקה לזמן קצר. שינוי בשיטת הטיפול יכולה להתרחש משום שהשיטה אינה יעילה או ששיטת טיפול חדשה נראית מבטיחה יותר. לעתים, בעיה רפואית של המטופל שאיננה קשורה למחלת הסרטן או רצונות של המטופל מחייבים שינוי בשיטת הטיפול או סיומה.
על האונקולוגים לדעת מהן שיטות הטיפול העכשוויות ומה נמצא בהישג ידם וכן מה עומד להתפרסם בקרוב במחקרים בנושא כדי שיוכלו לשלוח את המטופלים שלהם למרכזים שמתמחים בנושא לקבלת הטיפול. אף על פי כן, למרות כל ההבטחות שהטיפול שהם מקבלים הוא העדכני ביותר חלק מהמטופלים כל כך מפוחדים שהם מסרבים לקבל את שיטות הטיפול הסטנדרטיות. התנהגות זו נצפית בקרב מטופלים להם נאמר ששיטת טיפול זו תאט את קצב ההתפשטות של הסרטן אבל אין בה משום הבטחה שהמטופל יבריא. המטופלים מסרבים לקבל עובדה זו והם מקדישים את שארית חייהם לריצה נואשת למרפאות מרוחקות או בארצות אחרות כדי למצוא את תרופת הפלא למחלה.
המטופלים עשויים גם לבחור ברפואה האלטרנטיבית (ראו פרק 12).
בהלה ובריחה הם סוג אחד של תגובה. יש תגובות אחרות - כעס, תסכול דיכאון - שעלינו להיות ערים להן. ברור שחלק מהבעיות יש להן פתרון וחלק הן כרוניות ללא פתרון משביע רצון. במקרים האחרונים שתיארתי, עצה רפואית נכונה תהיה להפנות את המטופל לייעוץ לרופא נוסף. קבלת דעת שניה או שלישית הופכת להיות מקובלת יותר ויותר בקרב מטופלים ורופאים כי כולם הגיעו למסקנה שלאיש אין את כל התשובות ונקודת מבט אחרת יכולה לעזור - גם מבחינה פסיכולוגית וגם מבחינת שיטת הטיפול.
לא משנה מה הם החששות של המטופל, צריך להביא אותם לידיעת הרופא בעת הביקורים הסדירים במרפאתו. חלק גדול מהמטופלים שלי משתמש ב"רשימת הקניות" שמזכירה להם מחשבות טורדניות ושאלות שעלו מאז הביקור הראשון. השיחה על החששות הללו מפיגה חלק גדול מהם.
החרדות יכולות להיות קשורות ללחצים הרגילים של החיים - החשש מפני איבוד מקום העבודה או מאיבוד בן הזוג או אי הבנה עם בן משפחה או חבר - והן הופכות למורכבות בשל הצורך להתמודד עם מחלת הסרטן.
לאחת מהמטופלות שלי יש עבודה תובענית שעלולה להיפגע על ידי חולשה כתוצאה ממחלת הסרטן ושיטת הטיפול הנדרשת. ילדיה בגיל העשרה הם תמיד בצרות ובעלה אינו מסוגל לתת לה תמיכה רגשית או אפילו לטפל בילדים כאשר היא מאושפזת. בשל הדאגות שלה היא המשיכה להיות מדוכאת גם לאחר שחלה הטבה במצבה הרפואי. אולם, בגלל שהיא חלקה את החששות שלה עמי, יכולתי לתת לה תמיכה רגשית מיוחדת. האחות במרפאה והאחיות והעובדות הסוציאליות בבית החולים יכולות גם הן לשוחח עם המטופלים ולהפנות אותם לשירותים כגון טיפול קבוצתי, ייעוץ משפחתי או תוכניות טיפול בבית.
כמו כן, לפעמים, עריכת צוואה או הסדרת ביטוח וטיפול בעניינים אישיים אחרים מהווים תזכורת שהמחלה היא סופנית, אני מעודד את המטופל לפעול להגנת בני משפחתו. אני מסביר שרוב האנשים מקדישים את כל חיי העבודה שלהם לתכנון הגנת בני משפחתם והתמיכה בם. הם רוכשים ביטוח ועורכים צוואה שנים רבות לפני מחלה או מוות צפוי כדי להבטיח תמיכה כלכלית במידת הצורך (ראו חלק 5, "תכנון העתיד").
בין הרופא ובין המטופל יכולה להתפתח מערכת יחסים תומכת ומתמשכת באמצעות הקשבה, שיחה, פתיחות וגילוי לב. אם המטופל יחלוק עם הרופא את הדאגות הכלכליות שלו, את החששות שלו ודאגות אחרות הוא עשוי לזכות בעזרה ובהתעניינות מבורכת שלא ציפה להם. הדברים שהמטופלים שלי מספרים לי מנחים אותי בהחלטה לגבי סוג הטיפול במחלת הסרטן שלהם ולגבי רווחתם. אך כדי שמערכת יחסים כזאת תתממש, המטופלים חייבים להיות מספיק ערניים כדי לזהות את הצרכים שלהם ולהיות מסוגלים לדון בהם עם הרופא שלהם.

הפוגה וחזרה של הסרטן
המטרה של כל חולה במחלת הסרטן היא הפוגה במחלה. כמו במחלות אחרות כגון מחלות לב, דלקת פרקים או מחלת כליות, משך ההפוגה במחלה יוכל להשתנות וכן גם ההשפעה על בריאות המטופל לטווח רחוק. הפוגה מלאה משמעותה חזרה לבריאות טובה. הפוגה חלקית היא תגובה קלינית מוגבלת יותר מאשר הפוגה מלאה.
אדם שמקבל חדשות טובות, כגון: שמחלתו נמצאת במצב של הפוגה חלקית, עשוי להרגיש טוב יותר ולחזור לבריאות טובה אף על פי שהגידול נשאר. הסיבה שבגללה היא או הוא מרגישים טוב יותר היא שהגידול קטן משמעותית בממדים שלו. אפילו ירידה קטנה בממדי הגידול יכולה להביא בעקבותיה להקלה גופנית.
יש חולים שמקבלים טיפולים לזמן לא מוגבל כדי לרסן את המחלה או למגר אותה. לא זו בלבד שהרופאים מעודדים אותם להמשיך בטיפולים אלא להתחיל בפעילות היומיומית שלהם - ללכת לעבודה, לבצע את עבודות הבית, להשתתף באירועים חברתיים ולצאת לחופשה - גם אם ההשתתפות היא מוגבלת בעוד הם ממשיכים בטיפולים.
סיום מחזור של טיפולים דומה לסיום בית ספר תיכון או אוניברסיטה. אך למרות התרוממות הרוח, החיים לא יהיו דומים למה שהם היו לפני פרוץ המחלה. איש אינו יכול לעבור ניסיון כזה מבלי לסבול מטראומה. החיים עם הסרטן משפיעים במידה רבה או במידה קטנה על התגובות הרגשיות ועל ההתייחסות האינטלקטואלית לחיים. כל כאב שאנו מרגישים מדי יום ושאנו מתעלמים ממנו, אצל חולה הסרטן לשעבר מעלה את הפחד מכך שהסרטן חזר. אני אישית עברתי על בשרי את החוויה הזאת. לאחר ניתוח בשנת 1980 לסילוק גידול בחזה שהייתה לו דרגת ממאירות נמוכה, חשתי בתסמינים חדשים. רק צילום רנטגן של החזה שכנע אותי שהגידול לא חזר.
החזרה של הסרטן לאדם שהיה בהפוגה, הורסת. אבל בדיוק כמו בזמן שהמחלה זוהתה בתחילה, יהיה תכנון של גישה טיפולית במטרה להביא להפוגה חדשה. ושוב ישתלטו החרדות, הפחד והדיכאון.
רוב האנשים שהייתה להם הפוגה במחלה ועתה יש הידרדרות במצבם לא צריכים עידוד רב כדי להפיח בהם תקווה שיתחילו מחזור חדש של טיפולים. אחרים לא כל כך רוצים להמשיך. הם הגיעו למסקנה שתופעות הלוואי, גם אם מזעריות, של הכימותרפיה, ההקרנות או הניתוח קשות מנשוא.
כאשר מטופלים מסרבים להמשיך בטיפול או מבקשים לקבל טיפול מזערי, אני מנסה לשכנע אותם שאדם שהמחלה חזרה אצלו יש סיכוי נוסף להפוגה. הפוטנציאל קיים. אני מאמין שזה סיכון ששווה לקחת אותו. ההחלטה הסופית היא של המטופל. עם זאת, מגיע זמן שבו הערך של הטיפולים נמוך יותר מהמאמצים המושקעים בכך, ועל כן המטרה צריכה להיות להשיג את איכות החיים הטובה ביותר למטופל.
יש לפקח על מצבו של חולה סרטן בין אם הוא נרפא כליל ובין אם הוא נמצא בהפוגה במשך שנים רבות. על המטופלים לקבל את מלוא המידע על האפשרות שהמחלה תחזור. בעזרת ידע זה ניתן לנקוט באמצעי מניעה שעשויים להציל את חייהם או להאריך אותם.

זכויות החולה
חוק זכויות החולה נחקק בשנת 1996. מטרתו היא?קביעת זכויות האדם המבקש או מקבל טיפול רפואי והגנה על כבודו ופרטיותו.
עקרונות חוק זכויות החולה:
1. כל הנזקק לטיפול רפואי זכאי לקבלו, בהתאם לתנאים ולהסדרים הנהוגים במערכת הבריאות. במצב חירום רפואי זכאי אדם לקבל טיפול רפואי דחוף ללא התניה.
2. הטיפול הרפואי יוענק למטופל ללא אפליה מטעמי דת, גזע, מין, לאום או ארץ מוצא.
3. הטיפול במצב חירום רפואי או סכנה חמורה, יינתן לפי מיטב יכולתו של המטפל או של המוסד הרפואי, ובמקרה הצורך יכלול הפניית המטופל לטיפול במקום אחר.
4. מטופל זכאי לקבל טיפול מקצועי, איכותי ויחס אנושי. על איש הצוות המטפל להציג את עצמו ואת תפקידו בפני המטופל ולהסביר לו את מהות הבדיקה/הטיפול שהוא עתיד לעבור. יש לשמור על כבודו ועל פרטיותו של החולה במהלך האשפוז, הבדיקה או הטיפול. זכותו של כל מטופל לבקש נוכחות אדם נוסף בעת הבדיקה.
5. לא יינתן טיפול רפואי למטופל, אלא אם נתן את הסכמתו המוקדמת לכך, לאחר שקיבל את כל המידע הרפואי על הטיפול הדרוש לו כדי להחליט בנדון. המידע אמור לכלול, בין השאר, את האבחנה, תיאור הטיפול המוצע, הסיכויים והסיכונים בהליך המוצע. יש למסור את המידע בשלב מוקדם ככל האפשר. קיימים שישה טיפולים פולשניים אשר לגביהם יש לקבל הסכמה בכתב.
6. בנסיבות חריגות שבהן נשקפת למטופל סכנה חמורה והוא מתנגד לטיפול הרפואי, רשאי המטפל לתת את הטיפול הרפואי, אם ועדת האתיקה, לאחר ששמעה את המטופל, אישרה את מתן הטיפול. במוסדנו קיימת ועדה אתית בראשות עורך דין. כינוס הוועדה על ידי פנייה להנהלה.
7. בנסיבות של מצב חירום רפואי, אם לא ניתן לקבל הסכמה מדעת, יינתן הטיפול הרפואי אף ללא הסכמת המטופל ובהסכמת שלושה רופאים.?
8. מטופל רשאי למנות בא כוח מטעמו שיהיה מוסמך להסכים במקומו לקבלת טיפול רפואי, בנסיבות ובתנאים שהוא יורה. קיים טופס של משרד הבריאות לצורך זה. ייפוי הכוח ניתן תוך פירוט המטרה שלשמה ניתן. אין להשתמש בייפוי כוח למטרה?שאינה מצוינת בו (דין ייפוי כוח אינו כדין אפוטרופוס).
9. מטופל המאושפז במוסד רפואי רשאי לקבל מבקרים לפי הסדרים שיקבע מנהל המוסד.
10. המטפל יתעד את מהלך הטיפול הרפואי ברשומה רפואית.
מטופל זכאי לקבל מהמטפל או מהמוסד הרפואי מידע רפואי מהרשומה הרפואית לרבות העתקה. במוסדנו, יפנה החולה למנהל המחלקה או לרופא הבכיר. הרופא יורה למחלקת רשומות לספק את המבוקש. החולה יישא בעלות ההוצאות.
11. מטופל זכאי לשמירה על סודיות המידע הרפואי הנוגע אליו. לאור זאת, רשומות רפואיות חייבות להיות במקומות המיועדים לכך, עגלת התיקים, ולא בתפזורת על הדלפקים.
12. מטופל זכאי להשיג, מיוזמתו ובמימונו, "דעה נוספת" לעניין הטיפול בו. זכותו לקבל את שיתוף הפעולה של הצוות הרפואי לאחר תיאום עם מנהל המחלקה או הרופא הבכיר.
13. מטופל העובר למטפל אחר או למוסד רפואי אחר, זכאי לשיתוף פעולה של המטפלים והמוסדות הרפואיים לשם הבטחת המשך הטיפול הרפואי הנאות בו.
14. בכל מוסד רפואי ימונה אחראי לזכויות המטופל שתפקידו יהיה לקבל תלונות?של מטופלים ולייעץ ולסייע להם בכל הקשור למימוש זכויותיהם. במרכז הרפואי שלנו האחראי לכך הוא מר אורי שורץ, מנהל המחלקה ליחסי ציבור. עם קבלת התלונה בכתב היא מועברת להנהלה ולגורמים המתאימים.

סעיף חשוב נוסף הוא נוהל הגבלה פיזית של מטופל. קיים נוהל מפורט שעיקריו הם: הגבלה רק לצרכים רפואיים, כאשר נעשה ניסיון לקבל הסכמת המטופל או בא כוחו הרשמי להגבלה. ההחלטה על ההגבלה הפיזית תינתן על ידי רופא או האחות האחראית. הנימוקים להגבלה יפורטו ברשומה הרפואית. קיים נוהל מעקב מפורט אחר חולה מוגבל ויש למלא אותו כלשונו.