|
אולטרה-סאונד
מידת ההשפעה של קבלת החלטות בקרב צוות פרינטאלי רב-תחומי
Impact of Decision-Making in a Multidisciplinary Perinatal Team
Bijma H, Van der Heide A, Wildschut HIJ, et al.
Prenatal Diagnosis 2007;27:97-103
מרפאת מומים היא מסגרת שבה מתכנס צוות רב-תחומי הכולל רופאים מיילדים, מומחי אולטרה-סאונד, נאונטולוגים, גנטיקאים, עובדים סוציאלים ומומחים שונים ברפואת ילדים לדון בהריונות שבהם התגלו מומים עובריים.
דיונים אלו מתקיימים במקרים שבהם אין אבחנה ודאית בנוגע למום, במקרים שבהם קיימת שאלה בנוגע לפרוגנוזה העוברית, במקרים שבהם יש/אין צורך בהתערבות נאונטולוגית לאחר הלידה או במקרים שבהם ההורים מעוניינים בהפסקת היריון בשל המומים הללו. הצוות נפגש כדי לדון באפשרויות הניהול המיילדותיות, כגון ניהול שמרני או הפסקת היריון, באפשרויות הניהול הנאונטלי, כגון ניהול שמרני או טיפול להצלת חיים, וכן בשאלה היכן רצוי ליילד את האישה ואיך ליילד אותה (אם בבית חולים שלישוני או אחר).
המקרים מעובדים לראשונה ומוצגים לשאר חברי הצוות הרב-תחומי ע“י רופאי יחידת האולטרה-סאונד.
מטרת מחקר זה הייתה לאפיין את דרך קבלת ההחלטות בקרב הצוות הרב-תחומי של מרפאת המומים, וכן לקבוע את מידת ההשפעה של הדיון הרב-תחומי על אופי קבלת ההחלטות של כל אחד מחברי צוות מרפאת המומים.
שיטות וחומרים
במחקר זה נבדקו באופן פרוספקטיבי 78 מקרים עוקבים שנדונו ע“י צוות מרפאת המומים במשך תקופה של 17 חודשים. כל מקרה אופיין מבחינה מיילדותית (שבוע ההיריון, המומים המיוחסים, מעקב ההיריון שבוצע וכן הלאה) וכן מבחינת אופי קבלת ההחלטות בקרב הצוות הרב-תחומי. כל אחד מחברי הצוות מילא שאלון אנונימי שבו ציין מהי ההחלטה המתאימה ביותר לדעתו למקרה המדובר, מבחינת הניהול המיילדותי והנאונטלי, וכן היכן לדעתו יש לילד את האישה. כל משתתף התבקש לגבות את החלטותיו בנימוקים הרפואיים המתאימים. כל שאלון כזה מולא פעמיים: פעם ראשונה מיד לאחר הצגת המקרה ופעם שנייה לאחר שהצוות כולו החליט בדבר אופן ניהול המקרה.
מידת הקונצנזוס בין חברי הצוות השונים נבחרה כמדד להערכת תוצאות המחקר. זאת בהנחה כי הסכמה בין חברי הצוות פירושה החלטה באיכות גבוהה וכן היות קונצנזוס חיוני ברמת ההוצאה לפועל של החלטות הצוות. ההבדלים בין מילוי השאלונים לפני הדיון ואחריו היוו מדד למידת ההשפעה של דיון הצוות הרב-תחמי על קבלת ההחלטות בכל אחד מהמקרים.
תוצאות
מאפייני המקרים וקבלת ההחלטות הוערכו ב-63 מפגשים שבמסגרתם דן הצוות ב-78 מקרים. במפגשים אלו נכחו בממוצע 17 רופאים. סה”כ מולאו והוחזרו 1,328 שאלונים. מרבית המפגשים התייחסו להריונות בטרימסטר השלישי. מרבית המשתתפים היו רופאים מומחים בכירים. הצגת המקרה, הדיון וקבלת ההחלטה ארכו בממוצע כ-10 דקות.
יש לציין כי לא נמצאו הבדלים סיסטמטיים בגישות בין המומחים השונים לפני המפגשים. נמצא כי עצם הדיון הרב-תחומי העלה את שיעור ההסכמה בקרב חברי הצוות בין 6% ל-15%, בעיקר במקרים של מומים מרובים. עצם הדיון לא שינה את טיעוניו של כל משתתף לגבי אופי קבלת ההחלטות. העלייה הבולטת בשיעור ההסכמה לאחר הדיון באה לידי ביטוי במקרים שבהם הוחלט על ניהול לא אגרסיבי לאחר הלידה (להימנע מביצוע החייאה וכדומה) או על הפסקת ההיריון.
מסקנות
מחקר זה הדגים כי היה יותר קונצנזוס בקבלת החלטות באשר לאופי ניהול היריון עם מומים עובריים רבים, כאשר קבלת החלטות זו התבצעה במסגרת של צוות רב-תחומי.
בין מגבלות המחקר ראוי לציין כי מחקר זה לא בדק את ההשפעות הפסיכולוגיות של קבלת החלטות בקבוצה, למשל חלוקת מידע תת-אופטימלית או הנטייה לנטול יותר סיכונים כאשר מדובר בהחלטה במסגרת קבוצתית, לעומת קבלת החלטה כיחיד.
כמו כן יש לציין כי במחקר זה מרבית הרופאים היו מומחים בכירים אשר השתתפו בצוותים כאלה מספר שנים, דבר שהשפיע מן הסתם על יכולתם לחשוב כחלק מצוות רב-תחומי ולהתחשב בכל אחד מהאספקטים שבהם יש להתחשב במקרה של היריון עם מומים עובריים.
מאפייני המשתתפים במחקר זה התאימו לפרופיל של משתתפים בצוותים במרכזים רפואיים אחרים, והמסקנה הסופית הייתה כי קבלת החלטות במסגרת בין-תחומית נוטה להגביר את נטייתו הראשונית של כל רופא להתחשב בנקודת המבט של רופאים ומומחים אחרים.
סיכום
מטרת הדיון הרב-תחומי היא למקד נקודות מבט שונות שכל רופא מביא עמו בהתאם לתחום עיסוקו, ולנסות יחדיו לקבל החלטה אינטגרטיבית. אין ספק כי יש לבדוק גם אספקטים אחרים, כגון מידת בקיאותו של היועץ בתחום הספציפי, מידת ניסיונו האישי, מידת בהירות האבחנה וקיום ספרות רפואית רלוונטית. יש לשקול בדיונים כגון אלו שימוש בבדיקות עזר ספציפיות, כגון MRI, ואת הצורך בחוות דעת שנייה. במקרים מיוחדים יש צורך בקיום דיונים חוזרים בהתאם לתוצאות בדיקות העזר וחוות הדעת הנוספות.
קבצים מצורפים:
|