לזכרו של טומי ספנסר
דברי הספד שנשלחו באינטרנט מאת כותבים שהכירו את טומי

---

הודעה על פטירתו של טומי ספנסר

חבריי!

טומי ספנסר ז"ל. הבוקר נפטר ב-05:00 אחרי חודשים של מאבק. אתמול עוד הספיק לחזור הביתה מהאשפוז הממושך והקשה. השעות האחרונות היו בבית, עם המשפחה, כמעט ללא תרופות ובשלווה יחסית.
טומי חלה סמוך להסתלקותה של שיינה מן העולם. הוא זכה להפוגה אחרי טיפול קשה ואחר כך נאלץ לחוות את שיבת המחלה והטיפול הפלייאטיבי. הוא נפטר כאשר ידו עוד נטויה – תערוכה מציוריו "חיים במקביל" שתיפתח בשבת הקרובה במועדון בסאסא והשקת הספר על "שואה ורפואה" בעוד עשרה ימים.
בשנים האחרונות הקים את התכנית לחקר השואה והרפואה בפקולטה והשקיע בה את המרב כדרכו, כולל גיבוש צוות ההיגוי, הספר שהוזכר, הקורס לסטודנטים (מחר מסתיים המחזור השני).
טומי הוא מורי ורבי. מימי היותי סטודנט ,סטאג'ר, דרך שלב  א' שבו היה מדריכי והמשך בעשייה במחלקה לרפואת משפחה שהקים, בקורס ההתמחות בחיפה, באיגוד רופאי המשפחה, ברפואה בגליל ובצפון, בקשרים בעולם ועוד מפעלים רבים. הקשר בינינו הלך ונעשה קרוב וחם יותר דווקא ברבות השנים ובעיקר בשנים האחרונות.
זכות מיוחדת הייתה להיות קרוב למעגל המשפחתי-שיינה ז"ל, יונתן, אסתר,מרים ובנימין, הנכדים, הכלות והחתנים. שבט שעטף את טומי תמיד באהבה וביתר שאת בתקופה האחרונה. משפחה מנגנת, מציירת, מטפחת. המשפחה גם מככבת בסרטון שהכין לקורס “מעגל החיים בפקולטה” (שמוקרן מחר לסטודנטים שנה א).
אלו רסיסים ממסכת חייו שהחלה באירופה שלפני מלחמת העולם השנייה, דרך רכבת הילדים מפראג לאנגליה לפני הגיע הנאצים,
לימודי רפואה, שירות כרופא נשים בצבא הבריטי, הקמת המשפחה ורפואה כללית באנגליה, והעלייה לסאסא לגבול הצפון הסוער שם שהית בישובי הקו ובגוש חלב.
אביו של טומי, המשורר סונקה, כתב שיר לאמו של טומי – רעייתו שנספתה באושוויץ. טומי הביא את התרגום לפני כשש שנים. דומני שטומי הזדהה עם השיר מאז לכתה של שיינה ואולי אליו כיוון כשביקש לישון לפני יומיים.



Dear Bill, Eric , Jeff and Michael

Tomi passed away this morning at home peacefully, surrounded by his family. His last few months were tough, painful and hard to endure .He asked to go back home less than a day before he died.
I feel very privileged to have known Tomi, be his trainee and lately colleague and friend. We became closer over the years and have been able (with amazing grace) to hug, cry and hold hands in the last few months.  

This is just a short note to share the sad news with you. 

Hugs
Shmuel 

Song of grief Lonely, I must bear my longing Without words to tell it to the world Without a tear with which to give relief And the suffering eyes, full of compassion Which appear to me in dreams Call me to other fields Send me, Lord, your mute messenger To lead me to the eternally silent Because the yearning for the dead Can be fulfilled by death alone.

נדהמתי לקרוא הבוקר על מותו של טומי. אם היה אידיאליסט-זהו טומי. שנים רבות היינו פעילים בהקמת ההתמחות ברפואת המשפחה ותרומתו של טומי הייתה בכל נושא ונושא. שמואליק רייס היטיב לתאר את אישיותו ותרומתו לרפואת המשפחה בכלל ולגליל במיוחד. היה זה טומי שהגה ושכנע את כולנו לעבוד עם החולה בשיטה של Problem Oriented Medical Record. בעקבות כך שונו תיקי החולים בקופ"ח. היה זה טומי שבכנס WONCA שהתקיים בירושלים ב-1989 ארגן את תזמורת WONCA. הוא היה אחד מנגני התזמורת, והופעה זאת הייתה אחת האטרקציות של הכנס. היה זה טומי שלא עייף מלעזור, להדריך ולתת את כל כולו הן לחולים והן לעמיתיו למקצוע.

איך הולך ופוחת הדור של מקימי רפואת המשפחה או תומכיה בארץ, כמו ג'ק מדלי, ג'ק פרום ועכשיו טומי. נאחל לנותרים (כולל אנוכי) שנאריך ימים ולא נצטרף בקרוב לרשימה העגומה הזאת.

למשפחת ספנסר תנחומיי ותנחומיה של רעייתי שרה'לה

יאיר יודפת



צער ועצב גדול על מותו של איש אשכולות חכם וצנוע, אשר ידע לשלב בין משפחה, עבודה ותחביבים בצורה מעוררת כבוד וקנאה. מורה דגול וציוני גדול שלא היסס גם לרדת לנגב ולתמוך בהקמתה של המחלקה הצעירה בסורוקה. היה לי הכבוד והעונג ללוות אותו בצעדים הראשונים של החדרת מושג האיכות ברפואה ראשונית וביציקת היסודות לחימ"ר, כולל אירוח מופלא של הסדנאות בקיבוץ סאסא עצמו. אני כבר מתגעגע. 

ד"ר אשר אלחיאני 



Very sad to hear of Tomi's passing.  He was an "exemplar" of so much that is good and possible in our discipline and the mentor for so many -- from those who had first contact with family medicine via him (untold numbers of Israelis, Americans, and others), to those like Shmuel, for whom he may have been the key family medicine trainer. In a field that was founded by so few, the passing of yet another founder gives moment to pause -- in the same week that Jack Medalie died we are reminded that mortality reaches us all, and that we have fewer and fewer to look up to. Tomi was one of the greats and, perhaps like the writers of the Talmud, with each generation, we get a little further away.  He was so generous with his guidance to everyone, myself included, I only can say thank you to him. 

Jeff
(Jeffrey Borkan)

Please pass my wishes to his family. I spoke to him in April on the phone, in between his treatments.



Dear Shmulick: Many thanks for letting us know. Tomi was, apart from you, perhaps the first Israeli FP I came to know. He showed me his Arab villages with such pride. He was focused on the good, and as far as I know stayed that way through all the recent troubles. I remember well our first visit to Kibbutz Sasa, when I naively asked Tomi's daughter what was that strange structure on the hill across the valley. She promptly replied that it was the Chocolate factory – and I believed her. Tomi represents family medicine in Israel for me. As I think of Tomi I think of peace. Bonnie and I will travel to Nelson BC tomorrow to a reunion of Vietnam draft resisters 30 years later. Singers will include Roni Gilbert of the Weavers and Buffy St. Marie. George McGovern and Tom Hayden will speak. The Iraq War looms large as we try to welcome the first deserters from that war into Canada. We will think of Tomi at these events. All the best to you all and Shmuel, please convey these thoughts and our best wishes to Tomi's family.

Shalom
Michael C. Klein



שלום לכולם
בתחילה היה טומי מורי וידידי, ובהמשך הפכנו ליותר מאחים.
טומי הוא המדריך שלימד אותי להישאר עד שעה 22:00 בביקורי בית בגוש חלב, הוא זה שהסיע את החולים המיוחדים ברכב שלו מהצפון עד לרמב"ם לשם יעוץ כדי להיות נוכח בכל שלבי הטיפול בחולה.
הכרתי את טומי בתחילת עבודתי בבית חולים צפת במחלקה פנימית, ובמהרה הוא שכנע אותי לעבור לרפואת המשפחה. לאחר מספר חודשים הייתי חייב לצאת לחופשה ללא תשלום למשך חודש ימים מסיבות בריאותיות  של אישתי. לא הייתה לו שום התנגדות והוא עבד במהלך החודש לבד, במקום שנינו. כאשר קיבלתי  את תלוש המשכורת הופתעתי לראות שקיבלתי הרבה יותר ממה שמגיע לי, וכאשר ניסיתי  לברר הבנתי שטומי רשם את כל העבודה, כולל העבודה הנוספת, על שמי ותשובתו הייתה שהוא חייב לעזור לי בזמן משבר וצורך.

ד”ר עטא אבאס



זכרו יישאר עמנו, כל מוקיריו
לא הכרתי ממש את טומי.
הקשר נוצר בעת שהייתי רופא הנשים והמטפל של חלק מהנשים במרפאתו.
הוא ופרופ' פדה ז"ל עודדו, אפילו יזמו את הפנייה הראשונה למועצה המדעית, בבקשה להכרה של מרכז בריאות האישה בקרית שמונה, כחלק מסבב – רוטציה – בהתמחות ברפואת המשפחה וגינקולוגיה. מרכז זה אכן היה למרכז הראשון בגינקולוגיה בקהילה שזכה להכרה.
בשנים שלאחר מכן נשמר קשר לא הדוק, אבל מלא הערכה ואמפתיה כל עת שנפגשנו בפקולטה או במקומות אחרים.
איש טוב וחכם המשאיר חותם ומורשת ייחודית.
תנחומים למשפחה ולחברים. 

ד"ר  מנחם פישר 



בשורה קשה...
טומי ז"ל היה יקר לכלל רופאי המשפחה בארץ.
תמיד מוכן לעזור ולתרום.
דמותו תחסר לנו.
יהי זכרו ברוך.

אלי קיטאי


This is heartbreaking news. Dr. Spenser was a wonderful person, an excellent physician and a scholarly historian whose enthusiasm and industry contributed greatly to the Jewish tradition of intellectual achievement.  All of us who are part of the Center for Jewish Medical Heritage share in the mourning for Dr. Spenser.

Professor Gerald L. Baum


Hello Shmuel,
I was sad to read your note about Tomi.  I had sent him an
e-mail just the day before.
One of the most beautiful days I've had and certainly one that I'll forever associate with Israel was the day Traute and I spent with Tomi and Sheine.  We spent time on the Kibbutz, toured, and had a lovely lunch beside the Galilee.
It is sad to hear of his passing.  He certainly had a remarkable life.

Best,
Susan Benedict
Professor of Nursing
Medical University of South Carolina



צר לי מאוד. 

טומי היה לגביי דמות חשובה ביותר . 

אני לא עברתי דרכו כסטודנטית, אך כבר בתחילת דרכי כמתמחה ברפואת המשפחה שמעתי עליו ככל המתמחים ברפואת משפחה. עבור כולנו – אלו שעבדו איתו ואלו שלא –
הוא הווה דוגמה לחיקוי, הן בגלל אישיותו המיוחדת והן כרופא משפחה. 

בשנים אחרונות הייתה לי הזכות לעבוד איתו בבית הספר לרפואה בחיפה בתכנית של הוראת רפואה והשואה. טומי עודד אותי להצטרף לתכנית. בעזרתו הנדיבה התחלתי ללמוד את הנושא –
הוא הפגיש אותי עם אנשים רבים המעורבים בתחום – ומכולם יכולתי לחוש את ההערכה הרבה שלהם לאיש מיוחד זה. הוא עודד אותי להתקדם ותמיד היה לצידי – עם ביקורת בונה.

הוא יחסר לי אישית מאוד.

תנחומים למשפחה
ד"ר טסה שלוש



חברים יקרים משפחה יקרה, בצער רב  קראתי על  מותו של טומי, מחלוצי הרפואה ורפואת המשפחה בארץ.

כמו שאחרים כבר כתבו  עוד אחד מעמודי התווך של רפואת המשפחה הלך מאתנו ,יותר מדי בתקופה כה קצרה.

חובה עלינו לדאוג להקמת דור חדש של מובילי דרך ברפואת המשפחה בארץ. 

שנים רבות עבדנו בשותפות , למרות המרחק הגיאוגרפי.
היינו יחד באיגוד, טומי כיו"ר אני כגזבר, אח"כ בארגון כנס WONCA, כפי שיאיר כתב. 

אני מצאתי בטומי שילוב נדיר של חלוציות פורצת דרך וקפדנות ייקית, בשילוב עם חוש הומור יבש וידע כללי נרחב - כמו שהיום כבר לא מוצאים. אולי המוצא האירופאי שלנו קרב בינינו.

בעיניי טומי היה חלוץ בחשיבה רפואית, הוא זה שהביא את רעיונות התיק הרפואי של WEED , הוא זה שהביא רעיונות של EBM עוד בשנות ה-60!  הוא היה בוחן קבוע בבחינות שלב ב', במיוחד בארגון פרקטיקה, ואני זוכר ששאל אותי בבחינה (1979)  את העקרונות של Screening. 

במשך תקופה ארוכה היה טומי נוהג לנוח אצלנו בכפר הרואה את ה-schlafstunde  שלו בדרכו מסאסא לתל-אביב או למקום אחר לעוד ישיבה או עוד כנס, והשיחות עמו זכורות לנו עד היום, גם לילדנו!

טומי אתה תחסר לנו מאוד.

יהי זכרך ברוך.

שלמה מוניקנדם



ד"ר רייס שלום רב,

הצטערתי מאוד לקרוא את הודעתך.

פגשתי את ד"ר ספנסר פעמיים על רקע מקצועי, והוא היה לדעתי איש מיוחד, רגיש, חכם, קשוב ויקר.

אנא מסור את תנחומיי למשפחתו.

תודה,
נעמה שי"ק
בית הספר המרכזי להוראת השואה
יד ושם



Shalom!

I wish to share with you, at this time of Tomi's leaving...may he go in peace:

Some snippets of memories from the 30 lucky years of the privilege of knowing Tomi.

At our first meeting in Beer-Sheva 30 years ago, over a leisurely coffee with some residents I felt struck at  how Tomi was a Renaissance man: a man of so many diverse parts; interests; caring ; devotions and loving.

• I remember the first time he had dinner with my family in Omer, how he insisted on doing the dishes...and singing as he did so.

• I remember the visits we made together at various clinics in Beer-Sheva area; visiting with family practice residents,  his showing caring and checking up on them, too!

• I remember 10 years later similar vists in Haifa -I remember after a teaching experience in Holland, together with several other persons how we had a late dinner with a dear psychiatrist friend(now gone) and what fun it was.

• I remember the laborious plans for our joint teaching in Vienna and what a joy it all was, save for when it was time for Tomi to leave and meet up with his beloved Sheine,because of the horrid resonance of his kindertransport departing scores of years previously made the leaving so excrutiating -I remember planning with him the beginning of what is now the Israeli Balint Society; how careful and attentive to details he was; how worried he was that we would not be able to include Phyllis -I remember how sweet and devoted and kind he was during Shana's long illness.

• I remember his trips with Ilan and me to Kibbutz. Eilon and Kfar Blum; our going to hear him play violin with his son and others -I remember all sorts of dinners with Tomi and Ilan in Gush Halav; Ma’alot et al -I remember his joy in the fish ponds he created and the wonderful drawings he sketched.

What a glorious privilege it was to count him as a beloved friend.

May he rest in peace.

Hava Katz

קבצים מצורפים:

---