שלום אורח, התחבר לאתר!, שכחת את הסיסמה?
  דוא"ל:
סיסמה:
טופס רישום לאתר | הוסף למועדפים | קבע כדף הבית
WWW.MedicalMedia.co.il
אודות אינדקס קישורים עדכוני רישום חיפוש תרופות כתבי עת כינוסים דף ראשי
yoman.co.il - תוכנה לזימון תורים
Medical Search Engine
Skip Navigation Linksראשי > רשימת כתבי עת > Israeli Journal of Family Practice - גליון מס' 127 > לזכרו של ד"ר ארתור פורסט 1947-2005
פברואר 2006 February | גיליון מס' 127 .No
צור קשר
חברי מערכת
רשימת גליונות קודמים
שער הגליון
לזכר
לזכרו של ד"ר ארתור פורסט 1947-2005




משה חדד 
יו"ר ועד מושב צלפון


מושב צלפוון קיים כ-55 שנה כשמתוכן ד"ר פורסט הוא רופא המושב מעל 35 שנה. ניתן לומר, שאיבדנו את אחד מהיסודות ועמודי התווך של המושב, חלק מרכזי ובלתי נפרד מהנוף של מושב צלפון.
את הידיעה קיבלנו ביום שישי, ועד עתה כולנו המומים, כואבים וממש לא מעכלים את אשר נפל עלינו.
בשבילנו, אין משהו אחר, אם לא מרגישים טוב, חולים, באופן אוטומטי חושבים על ד"ר פורסט ופונים אליו.
הוא הכיר כל אחד ואחד מאיתנו בשמו, וידע את כל ההיסטוריה שלו המשפחתית והרפואית.
את עבודתו אצלנו הוא התחיל בשנות השישים, כשהייתי ילד קטן, ובימים שהיתה זו שליחות לעבוד בפריפרייה ובנקודות ההתיישבות ומבחינתו עדיין נשארנו כך, כקהילה שלו. הוא נקשר לאנשים ולמקום, ולמרות היכולות, הידע והמומחיות שלו, סירב להתקדם, ונשאר נאמן לאנשים ולמקום.
הוא פירסם מאמרים רבים בנושא רפואת המשפחה, ונחשב לבעל-ידע רב בתחום. סטז'רים רבים עברו תחת ידו אצלנו, כאשר רבים מהם מפארים את גלריית הרופאים הבכירים בארץ.
למרות ידיעותיו ויכולותיו והשם שקנה לו, נשאר צנוע, ושמר על הטריטוריה שלו, וכשביטלו את המרפאות במושבים, הוא נלחם על המרפאות שלנו שיישארו פתוחות ועצמאיות, וכמובן גם על מעמדו ועצמאותו, והצליח בכך.
ד"ר פורסט האמין בכל מאודו, ברפואת המשפחה, והיחס האישי והקשר הבלתי-אמצעי עם התושבים/המטופלים והסביבה.
הוא עמד בקשר אישי עם כולם, למבוגרים ומי שלא יכל להגיע למרפאה, ערך ביקורי-בית, וידע להתערות ולהיות בקשר.
לילדים נתן תמיד חיוך, והם אהבו אותו, ואין ילד שלא יזכור איך ד"ר פורסט צייר לו חתול על המקל לבדיקת הגרון, וצחק איתו כדי שלא ייבהל מהרופא ומהבדיקה.
את האנשים הוא ליווה באופן אישי, ולכל בעיה התנדב וערך מעקב אחר הטיפול, ולא וויתר ולא הרפה, ולחץ עלינו ללכת לבדיקה וטיפול וכשלא הצליח פנה למשפחה והפעיל לחץ דרכה, ורק כששוכנע לחלוטין שהבעיה טופלה, היה מרפה.
הוא לא התגמד וביקר חוו"ד של רופאים מומחים, וכשהחליט שרופא מומחה לא נתן טיפול או חוו"ד מספקת, לא ויתר ופנה אליו להבהרות, ואף שלח אותך לחוו"ד נוספת, עד שקיבל תשובה לשביעות רצונו.
ד"ר פורסט הרגיש במידה רבה אחריות אישית למטופלים וכך, בכל בעיה, סיפק ראייה רחבה ואפילו את הפאן הפסיכולוגי.
כולנו זוכרים את הנוקשות שלו, כשדרש שהכל יעבור דרכו, ולקבל תשובות לכל הפנייה. כשלא הכיר מחלה או בעיה מסויימת, לא התעצל וערך מחקר משל עצמו, וחזר עם תשובה והכירות של המחלה, הטיפול בה, והמומחים לטיפול בה. תמיד זמין, ודורש שיפנו אליו בכל בעיה, ביום ובלילה, במרפאות ובביתו, ומעולם לא דחה איש גם בלילות גשומים וקרים ובשבתות וחגים ולא התעצל ויצא למרפאה וקיבל את האנשים ונתן מענה ותרופה וטיפול אישי.
גם עכשיו אנחנו עדיין לא מעכלים את מותו הפתאומי, ומתקשים להאמין ולקבל שהוא כבר איננו... אני לא יכול לדמיין את המרפאה ללא ד"ר פורסט, ומי יודע מה יעלה בגורל המרפאות העצמאיות שלו ושלנו עתה.
ד"ר פורסט היה שייך לדור אחר... לתפיסת עולם ייחודית, ונתן ביטוי ונופך לרפואת משפחה כהגדרתה בספרות. אדם יחיד ומיוחד שכולנו נזכור ולא נשכח.
היום, איבדנו, רופא – איש מקצוע מעולה, חבר ואבא של כולנו...
שהשאיר אותנו המומים ופעורי-פה...
אנחנו איתכם באבלכם, ומן השמיים תנוחמו...
מי ייתן ולא נדע עוד צער ת.נ.צ.ב.ה


ד"ר אמנון להד 
החוג והמחלקה לרפואת המשפחה בירושלים

ב-10 בנובמבר, בשעות הערב, 2005 נפטר באופן פתאומי ד"ר ארתור (חנן) פורסט. ארתור עבוד בקופת חולים הכללית מאז עלייתו ארצה בשנות השבעים. ארתור היה הבכיר ברופאי המשפחה הפעילים בירושלים. הוא היה יו"ר איגוד רופאי המשפחה, קיבל את פרס איגוד רופאי המשפחה, היה חבר במועצה המדעית של ההסתדרות הרפואית, חבר בוועד הבחינות, יו"ר הוועדה המייעצת למקצוע רפואת המשפחה בהסתדרות הרפואית, ואלו רק חלק קטן מפעילותיו.
כקלינאי היה רופא כפרי ביישובי פרוזדור ירושלים. הוא האמין במרכזיות רפואת הקהילה בכלל ורפואת המשפחה בפרט במערכת הבריאות. הוא ראה ברופא המשפחה את האחראי על בריאות האוכלוסייה כשלרשותו עומדים יועצים מהתמחויות אחרות. הוא נזקק לייעוץ רק לפעמים נדירות. באותן פעמים רגז מאוד כשנדרש להשתמש בשירותי מוקד ההפניות, כיוון שהאמין (ובצדק) שהוא מבין טוב יותר מכל אחד מאתנו את הצרכים של מטופליו. ארתור חי בקרב מטופליו והיה חלק מהקהילה בה טיפל. לאחרונה אף הפיק סרטים לערוץ הטלוויזיה המקומי.
כמו שכתב מורנו, פרופ' יודפת, היה ארתור איש שידע “לומר בלי כחל וסרק כל מה שיש לו להגיד" אך כדבריו של ד"ר שמואל רייס “תוך ביקורת לגופו של עניין ולא לגופן של אדם".
תחום נוסף שאותו קידם היה המחקר ברפואת המשפחה. מחקריו נועדו לענות על שאלות אמיתיות שמטרידות את הרפואה הראשונית. נוסף על כך ניסה לקדם מספר רופאים צעירים ולהקנות להם כלי מחקר.
הוא היה דייקן מאוד בעבודתו ומאמר היה זוכה לעשרות גרסאות לפני שליחתו לפרסום.
אולם יותר מכול היה ד"ר פורסט מורה. הוא לימד סטודנטים לרפואה, מתמחים (וביניהם רבים ממנהלי המרפאות במחוז) והרצה בפני רופאים ותיקים רבים. רבים מאתנו פנו לקבל את עצתו כשנתקלנו במחלה לא ברורה או בחולה שלא הבינו את בעיותיו. ידיעותיו היו נרחבות ביותר והוא לא הפסיק ללמוד לרגע. ארתור היה מעודכן ברוב הפרסומים המדעיים האחרונים ובחלק מהתחומים אף פרסם מאמרים.
ד"ר פורסט היה מעורב בכל הפעילויות של המחלקה והחוג לרפואת המשפחה. ארתור נאבק לשמר את שיטת הלימוד שבה האמין: הפניה ללימוד עצמי בכל סוגיה המטופלת במרפאה, בילוי שעות רבות בספריה ודיון אישי עם המודרך. הוא האמין שתפקידו הראשוני של המתמחה הוא לימוד ולא לשמש כרופא מחליף וכנותן שירות נוסף במרפאה.
ארתור ראה בעבודתו שליחות. הוא האמין בתפקידו המרכזי של רופא המשפחה. כך לימד וכך טיפל. אחת ההתבדחויות שלו הייתה שיש general practitioners (רופאים כללים) ושכל שאר הרופאים הם partial practitioners (רופאים חלקיים), לכן ראה ברופא המשפחה, ובעצמו, את המרכיב המרכזי וההכרחי במערכת הבריאות. הוא היה זמין 24 שעות ביום למטופליו ושאף שכל חולה יפנה קודם אליו. כאשר כבר השתמש ביועץ הוא ציפה לשיתוף פעולה מלא ומפורט.
ארתור שאף למסד מחלקה אקדמית במסגרת הפקולטה לרפואה. אנו, ברפואת המשפחה בירושלים, מחויבים למטרה זאת יחד עם מחויבותו של ארתור להנחלת הרמה הרפואית הגבוה ביותר ברפואה הראשונית.
אבד לנו מורה וחבר יקר. אני משתתף בצער חברי בירושלים ובמיוחד בצער תלמידיו הרבים של ארתור שהיו לו כילדים.
יהי זכרו ברוך.


ד"ר מרטין גרנק-קטריבס
מנהלת המחלקה לרפואת המשפחה, מחוז שרון שומרון, שירותי בריאות כללית

 הזדעזעתי לשמוע על פטירתו טרם עת של ד”ר ארתור פורסט, איש כה יקר בקהיליית רופאי המשפחה בארץ.מפגשי הראשון אתו היה כאשר בחן אותי בשלב ב’, ב-1987. זכור לי שהאיש בהופעתו החיצונית הרשים אותי מאד, אפילו הפחיד אותי, וזאת בניגוד לשאלות שלו שהיו מבוססות על Common Sense ועל הניסיון והמציאות במרפאה. במפגשים הבאים בכנסים שונים וכאשר הצטרפתי אני לבחון אחרים, ניתנו לי הזדמנויות נוספות להכיר בידע הרחב ובחוכמה שלו, אך אלה היו חלונות הצצה צרים ובודדים בעושרו הפנימי של ארתור. הוא לא הרבה בדיבורים, אך תמיד התערבויותיו היו קצרות וממוקדות.רק כאשר קיבל את פרס ההצטיינות של האיגוד, למדתי על היקף פעילותו בחוג ובמחלקה בירושלים, ברפואת המשפחה בכלל, בארץ ובעולם הגדול.בשנים האחרונות ניתנו לי הזדמנויות נוספות לפגוש ולעבוד עם ארתור, בתפקידו כיו”ר הוועדה המקצועית המייעצת לרפואת המשפחה, של הר”י. שם פגשתי אדם מסור לתפקידו, מכבד את חבריו לוועדה, ואת הפונים לוועדה בבקשותיהם החריגות, תוך שמירה קפדנית על איכות וכבוד המקצוע – רפואת המשפחה.היום צר לי על ההזדמנויות הנוספות שלא יהיו יותר, להיפגש ולהכיר איש גדול וצנוע, הנותן כבוד לזולת ומעורר כבוד.
יהיה זכרו ברוך.


ד"ר פרידה גליקברג
מ"מ המחלקה לרפואת המשפחה ירושלים, שרותי בריאות כללית 


לארתור היקר,
בשקט ובלי הכנה מוקדמת ובלי להפריע לאף אחד עזבת אותנו ואת העשייה העשירה רבת השנים.
בשנות ה-70 הקמת יחד עם פרופ' יודפת וד"ר פידל את המחלקה בירושלים. אז היינו כל כך מעטים, ולאט לאט התמלאו השורות.
ביום רביעי האחרון דווקא האולם היה מלא מקצה לקצה וישבת אתנו – מין פרדה בלי מילים.
היה זה יום של פעילות נמרצת, בבוקר ישבנו ביחד בוועדת קבלה, לאחר מכן תכנון קורס למתמחים וארגון כנס בן-מאיר. מצב רוח טוב במיוחד ליווה אותך כל היום. נפרדנו בחיוך וסיכמנו על המשך עבודה בשבוע הבא.
לצערנו הכול השתנה והיום עומדים כאן מיטב רופאי המשפחה מירושלים וחבריך מכל הארץ. אצל כולנו השארת את חותמך.
דרך מיוחדת של הסתכלות הייתה לך על כל נושא ושום דבר לא היה מובן מאליו. כל דבר היה צריך לבחון מכל זווית אפשרית ורק אז להסיק מסקנות.
עם גדילת מספר המתמחים הוקם “חוג ארתור" לשם הצטרפו מתמחים חדשים. אך הוותיקים לא ויתרו ועם או בלי תואר  נפגשו כולם על כוס קפה ועבדו באווירה מיוחדת במלון הילטון.
השאלות שלך הפכו למפורסמות מאוד, היית אתגר לכל הנבחנים, זכורה לי תמונה של כפתורים באוזניים שנראתה בבחינות וזה תמיד ב-100% – ציון 0.
הנבחנים נהגו להגיד לנבחנים הירושלמים כמה הם בעלי מזל שאתה לא בוחן אותם. אבל מה שהם לא ידעו שכולנו עברנו דרכיך ורק מי ששרד וענה על כל שאלותיך ניגש למבחן.
לכל אחד מאיתנו יש את הסיפור הקטן, אך לכולנו נתת הרגשה של מסירות להוראה גם למתמחים וגם לסטודנטים.
לאורך השנים מילאת תפקידים רבים באיגוד, במועצה המדעית ובפקולטה לרפואה, ובכולם ייצגת אותנו בכבוד.
בסקרנותך ובצורך לחקור הדבקת אחרים ויחד נבנו מחקרים מעניינים וחדשים ביותר. חבל שאת כל הדברים היפים אומרים במצבים כאלה. אתה יכול להיות גאה מאוד בתרומתך למחלקה ולחוג.
אתה תהיה חסר לנו מאוד – וחבל שלא אמרנו לך לעיתים יותר קרובות כמה אהבנו אותך.
יהיה זכרך ברוך.

Dr. Brendon Stewart-Freedman
Trainee to Dr Furst, 1991
HESPED FOR Dr Arthur Furst, my friend and mentor Kibbutz Harel 13/11/2005


Dr Arthur Furst has been a Physician to thousands, teacher to hundreds, and personal tutor to scores. He was my shlav aleph madrich in Family Medicine in 1991, and my friend, and friend to my family ever since.
Arthur excelled at medical school, and then boarded in internal medicine (MRCP) in Glasgow, Scotland. While his closest friends and often those he tutored went on to become professors of surgery and deans of medical schools, Arthur made Aliya, specialized in family medicine, and helped to build and establish the Department of Family Medicine in Jerusalem, and thus paved the way for hundreds who were to follow in his footsteps.
Allow me to relate how we first met – several of my colleagues here today may have had similar experiences. I was invited to meet Arthur in the famous lobby of the then Hilton Hotel, where on arrival I couldn’t see anyone who looked remotely like my future mentor, only a strange looking man smoking a pipe apparently reading the newspaper wearing sunglasses.
“Hello Dr Furst”
“y kan dispense with the Dr Furst business right away -  y’can call me Arthur”.
He then proceeded to bombard me with questions I couldn’t understand, never mind answer. I left the meeting wondering if he thought I was a complete idiot and if I would, after all, have to do my residency elsewhere.  
It didn’t take long into the apprenticeship to understand what a unique find Arthur was. On the first day he drove me around the two moshavim in his care describing in absolute detail who lived where, who didn’t speak to whom, and how you could determine the ethnic origin of the resident based upon the appearance of the front yard.
Arthur’s knowledge of Medicine was remarkable. For every question I had, he had either published his own study or could rapidly produce a review article that he had usually read in the recent past (and that was in 1991 – long before the internet).  Despite the cultural differences between Arthur and his patients, he had a profound in-depth acquaintance of their problems and needs. The cultural gap could have caused some problems, but for most of his patients, Arthur’s genuine kindness helped to cross that gap.  And neither was the intellectual genius lost on the simple folk. For just in case I hadn’t been paying attention, every so often a little old fellow or lady would take me aside and say – “you know your boss Dr Furst – he’s a genius – not everyone knows this, but he could be a professor” Yup – I knew that, and wasn’t I proud to know that here in the Jerusalem corridor sat one of the smartest kindest doctors
I had every met. Even with the holes in his jackets!
Arthur made the learning fun – discussing clinical cases over iced coffee and banana cake on the porch at Kibbutz Zora with his life-companion Shira z”l, while throwing me the ball in the swimming pool at Harel, or while inviting me, with the excitement of a schoolboy, to share the opening of the latest bottle of single malt scotch whiskey that had just arrived from the UK.
Arthur encouraged me and his other trainees to read a great deal, though never expected us to keep up with his own ferocious book-or-more-a-day. His remarkable library is testament to his appetite for the printed word. Arthur’s interests were wide, and for every book he read on medicine, he would read one or more on another topic. Some of you may not know that Arthur was also a world authority on stamps, or to be more precise, over-franked stamps of the former British Colonies. He has written authoritative articles on the subject, and has shuttled to and from the UK and further to buy and sell stamps at exhibitions – and then excitedly told me about some of the more CRAFTY deals. I must say my enthusiasm didn’t always match his. I am a bit sorry about that now!
As the years have gone by, Arthur has always been present on the Family Medicine horizon – teaching, examining, publishing. In addition he has always, but always been there to be counted on for any regular or special task in our own department or faculty. In my role as education director over previous years, whenever an important lecture or debate was impending I would invite Arthur, who would without fail change his routine to make himself available for the special event. There he would be, sitting at the rear of the hall, where you could almost believe he was asleep, until he would raised his hand somewhere near the end, stand up and make his point loud and clear, often demolishing the main thrust of the guest lecture based upon a combination of a careful dissection of the lecturer’s own arguments, combined with a prior working knowledge of the subject.  And you can be assured that Arthur was right.
Arthur was also a great sport. Who doesn’t remember Arthur with green hair at Purim, or singing with Yona and Ted at the 25 year faculty celebrations?
Arthur you were one of our founders.
You have been a source of inspiration to generations of leaders
For myself and this generation you have been our WISE MAN  - and we have ABSOLUTELY NO IDEA HOW TO REPLACE YOU
And because you have gone so much early than intended, the rest of us will just have to work that much harder now. And that we pledge to do.
Arthur – we love you and we will really miss you.
Thank you Arthur, for everything.
Thank you.



מתוך חוברת זיכרון שהוצאה על ידי חברי מושב צלפון  

רופא יקר שלנו,
אומרים שלא מספיק רק ללמוד רפואה
לעבור מבחן או לשמוע הרצאה,
כי צריך גם אכפתיות, דאגה לחולה,
וזה מה שהפך אותך לרופא מעולה !!!
התייחסת בכבוד לכל חולה,
גם כשפחדנו כל כך, אתה בסבלנות הסברת כל מהלך.
לא נשאר הרבה – חוץ מלומר:
תודה על הטיפול ועל המעקב
על הדאגה שלא יכאב,
על תשומת הלב האישית והחמה,
על המקצוענות המדהימה.
ולנו אתה מאוד מאוד תחסר.

משפחת אוחנה דורית יניב, אלה בר ושי



רופא המשפחה שלי,
לצערי הבשורה הרעה שד"ר פורסט איננו תפסה אות בעודי בנופש, והנה אני תרה לאתר את ד"ר פורסט כמו כל הפעמים, אך הפעם הטלפון דמם, אין תשובה, דבר זה לא היה אופייני כלל לד"ר פורסט, מצב זה ממחישב עד כמה היינו קשורים בהרבה ממהלכיי חיינו כמובן מאליו ברופא היקר ד"ר פורסט.
בלב דואב וכואב נפרדנו ממך, ד"ר חנן ארתור פורסט.
היינו כולנו ידידייך, כך לפתע פתאום וללא התראה, השארת אותנו בודדים במרפאה.
קשה לנו לכתוב עליך בזמן עבר ועם גמילות חסדייך הכל נגמר.
היית לנו הכל שמעת, האזנת, טיפלת  כל ילד וילדה הכרת.
ציירת להם במקל חתול, שמחת אותם עד ששכחו שחלו.
ביקורי בית לא היו לך לטורח תמיד נהננו מהד"ר האורח.
יושבים על כוס קפה משוחחים כל כך יפה, עד שמצב הרוח החולה ישתפר והחום כבר לא עולה.
לזכרון עולם תהיי חרוט על ליבנו, ונזכור לך תמיד את מאור פנייך אלינו.
תהיי נשמתך צרורה בצרור החיים.

איילה ירמי



זכור לנו אתה לטובה
זכור לנו אתה לטובה על עזרתך המרובה,
ביקורך דחופים לראות שלום הוריי
וכן מסירות וטיפול בילדיי ונכדיי,
לכלתי דניס יעצת יזמת לכי לימדי אותה דחפת
שמחה אני שיש לי תמונה למזכרת
אתה ונכדי התמונה לבד אומרת,
כמה היית קשור ומסור לעבודתך.

רופא נאמן ואחראי למטופליך.
המזכרת השנייה הסרט שהסרטת ילדים קטנים
וביניהם נכדי יונתן ומבוגרים במרפאה תיעדת.

תהיי שמור לנו תמיד בליבנו כי רופא מיוחד כזה היה במושבנו.

תהיה נשמתך צרורה בצרור החיים,

מרגלית עוזרי



לאחר הודעה כל כך מכאיבה
על רופא ששימש אותנו באהבה,
נתן צחק, שמח ודיבר
אהב השתתף התייעץ וביקר,
דאג שלכל אחד יהיה טוב,
שאף חולה לא ירגיש מכאוב.
הכל היה מעומק הלב,
בצורה מדהימה באופן אוהב,
בטח לא מספיק הערכנו,
את המלאך שעמד אתנו,
הוא היה יותר ממה שננסה לתאר
הוא הלך ואנחנו כאן נשאר.
נרגיש ונדע לא לשכוח,
את האדם שקישר כחוט בכח,
ועכשיו לאחר הכל, בקשתו אלינו למעלה מכל
שנקבל משהו לעילוי נשמתו ובכך נודה לו על עבודתו.

רבקה ירימי


שלום לך ד"ר פורסט,
בשבילי אתה הרופא נותן סיוע ועזרה כדי לרפא
קשה לי לדבר עליך בלשון עבר
אתה תמיד דאגת לאתמול, היום ומחר
עדיין מהדהדות באוזניי השמועות,
ד"ר פורסט עזב אותנו להנחות,
אתה הרופא נותן עצה ותרופה
לא הצלחת להציל את עצמך מהקטסטרופה.
השארת אותנו פעורי פה
לשמע הבשורה אין לנו רופא,
ד"ר פורסט היית רופא משפחה בצלפון,
במשך 35 שנה, חבקתי את התושבים בהמון,
בהספדים שמענו אודותייך
סיפורים נפלאים כי חייך הקצרים היו צנועים.
הורייך ז"ל רצו שתהייה בחור ישיבה,
שרתת את המדינה היית מדריך רפואי לרפואת המשפחה
טיפלת במסירות ואהבה בכל תינוק ילד וילדה,
ואפילו חתול ציירת כדיי לתת חיוך ולהעניק שלווה,
את הקשיש והקשישה לא שכחת, ביקרת, התעניינת ולטובתם תמיד ייחלת.
ליווית אותנו במושב לכל אירוע ושמחה,
ליווית אותנו בכל עצב אסון ותוגה.
תמיד עודדת תמיד שאלת ולא הרפתה הקלסרים במרפאה יעידו עלייך, במעקבים על כל חולה וחולה המתוייקים.
אפילו במחשב לא השתמשת אלא הכל כתובים
בידיך האמונה הפחת תמיד תקווה.
הייתי לנו אח ורע נתת מזור לכל פגע,
אוי לנו שהלכת מאתנו בטרם עת,
בחטף הסתלקת מתוכנו
אין לנו רופא כעת,
על המחשב הרכנת ראש ואותך חפשנו מראש,
ד"ר פורסט תחסר לנו במרפאה,
נתגעגע לראותך שואל מה השעה,
ועתה נוחה בשלום על משכבך,
ודאי תפגוש את כל מטופלייך,
שהיו ואינם ואתה איתם.

שומר במרומים ישמור את נפשך,
ותהיי מליץ יושר על מטופלייך
התפלל עלינו מן השמים,
שנהיה בריאים כפליים,
תהיי נשמתך צרורה בצרור החיים,

כותבת בדמע
נעמי חוטר


תגובות:



דף ראשי | כינוסים רפואיים | כתבי עת רפואיים | חיפוש תרופות | תנאי שימוש | אודות מדיקל מדיה | צור קשר | קוסמטיקה ואסתטיקה רפואית | קוסמטיקה רפואית
המידע המופיע באתר זה מיועד לצוות רפואי בלבד. המידע באתר אינו מהווה בשום אופן ייעוץ רפואי ו\או משפטי.
שימוש או צפייה באתר זה מעידים על הסכמתך לתנאי השימוש.
תנאי שימוש באתר זה:
ידוע לי שעל ידי שימוש באתר זה, פרטיי שמסרתי יאספו ע"י חברת מדיקל מדיה על מנת ליצור איתי קשר בנוגע לאירוע זה ולאחרים. מדיקל מדיה אף רשאית להעביר את פרטי הקשר שלי מעת לעת לחברות קשורות אליה ו/או צדדים שלישיים כחלק מהמודל העסקי שלה לשימוש בכיווני שיווק עבור לקוחותיה שכולל ניוזלטר מדעי לרופאים, מידע על עידכוני רישום של תרופות וציוד רפואי, נושאים מקצועיים, פרסומים שונים, הזמנות לכנסים, הזמנות למפגשים עם נציגי פארמה וכיוצ״ב. ידוע לי כי אני זכאי לבקש מחברת מדיקל מדיה לחדול משימוש במידע בכל עת ע"י שליחת הודעה כתובה לחברה ובמקרה זה תתבטל הסכמתי לעיל מיום שהתקבלה ההודעה.

לצפייה בתנאי השימוש לחץ\' כאן
Powered by Medical Media Ltd.
כל הזכויות שמורות לי.ש. מדיקל מדיה בע"מ ©